(Lilach Bar-Ami, tfu tfu tfu,(Carpet of Salt
טפו טפו טפו (שטיח מלח) 2019
כותר מעגל של 4x4 מטר
המידות ניתנות לשינוי
בהתאם לחלל.
מלח גס תעשייתי, שבלונות, סרט וידיאו
יצירת אורנמנטים ממלח על גבי הרצפה בעזרת שבלונות
תיעוד בוידיאו
"שטיח המלח" יבנה על גבי הרצפה בעזרת שבלונות.
את דגם השבלונה יצרתי בעזרת תוכנת מחשב, בהשראת אורנמנטים מזרחיים.
הדגם ממנו מורכב השטיח מהדהד דימוי אוריינטלי, שמחבר את העבודה אל
מסורות המזרח, זיכרון שנע בין האישי לקולקטיבי, נרקם ונפרם לחילופין בין מחשבות על
בית, משפחה, מנהגים, אמונות, עבודה סיזיפית,
שיתוף פעולה ו/או חיבור אנושי הנדרש לצורך הגשמת מטרה.
בניית השטיח תעשה על ידי ביחד עם אנשים שיתנדבו למשימה, שיתוף הפעולה הינו חלק חשוב בתהליך, חיבור בין אנשים שמהדהד את החברה המסורתית, משפחתית, קהילתית, לצד מחשבה על החברה הקיבוצית שיתופית וגם על אלו שעוסקים במלאכות היד המסורתיות ועבודות הכפיים מכורח המציאות. שיכפול דימוי האורנמנט באופן ידני על גבי הריצפה, מתכתב עם שפת פקודות המחשב "Copy", "Paste", "Duplicate". מעין חזרה מ"האתר" הווירטואלי אל אתר הבנייה, מקום שמצריך שיתוף פעולה. חזרה מעבודה יחידנית מול המסך אל עבודת צוות.
המלח בתרבות המזרח, צפון אפריקה, בין היתר נחשב כבעל סגולות המרחיקות את הרע, "נגד עין הרע",
הביטוי
"טפו טפו טפו" מקביל לפעולת ה-Touch wood, אותן שלוש נקישות על
שולחן עץ כדי לגרש את הרע. המלח נקשר גם ל"ריפוי הפצעים". הדימוי שנוצר
באמצעות החומר המתכלה, נע בין חוויה אישית לקולקטיבית ואוניברסאלית, מהדהד זיכרון
משפחתי, מחבר ומפריד בין אנשים, ממזג בין תרבויות וגלויות. הצורה המשוכפלת מזכירה
גם פתיתיי שלג, חג מולד, חלום על תרבות זרה ורחוקה, מקסם שווא..
הוריי עלו ארצה בסוף שנות ה50 מצפון אפריקה, אבי מטוניס ואימי
ממרוקו, משם הם הגיעו במסגרת תנועת הנוער החלוצי היישר אל הקיבוץ השיתופי ציוני של
"איחוד הקבוצות והקיבוצים". בקיבוץ בו גדלתי לא היה מקום לשימור מסורות,
מנהגים שונים ואמונות אחרות, אולם סבתי שעלתה ארצה מקזבלנקה בשנות הארבעים לחייה
וגרה לידנו בקיבוץ, חיברה אותי אל "התרבות האחרת", מאכלים, מנהגים, שפה,
אמונות, צורות, דברים, שכמו התנהלו בעל כורחם, מתחת לפני הקרקע, מתחת לרדאר של
הקיבוץ השיתופי, פניה של "החברה האידיאלית" לתוכה נולדתי, בה "כולם
שווים", כולם דומים.
מחד מקיים השטיח את
החוויה האישית סובייקטיבית, הזיכרון האישי, העבר, הגעגוע, המשפחתיות, החום, המסורת,
האמונות השונות, מאידך "שיתוף הפעולה" שנוצר בין האנשים, במטרה לבנות את
השטיח ("מבנה ארעי שמראש נועד לכישלון"), מהדהד את החברה הקיבוצית, שיתופית,
שיתוף רעיוני המושתת על ערכים של שוויון בין בני אדם, רעיון שגם הוא הפך לנחלת
העבר. מתחת לפני השטח, ברבדים הסמויים, בין הגרגירים הזוהרים, שטיח המלח טומן
בחובו מחשבה הופכית ל"שוויון", אודות האנשים "הבלתי נראים",
"הפועלים השחורים", עובדי הכפיים, אלו שאחראים בין היתר לאסתטיקה וליופי,
צורות וקישוטים, שמקיימים את החיים, מפרים את הדמיון והמציאות, בני אדם שמשלמים
בגופם, גוף שמתמזג עם חומר וצורה, נטמע בתוך השקט הלבן.
לצד השטיח יוצג מסך וידיאו, בו יוקרן תיעוד של תהליך בניית השטיח,
שהוא שיתוף פעולה בין האנשים המתנדבים לביני.
הוורסיה הראשונה של העבודה הוצגה בקיץ 2016, כחלק מהמיצב "כריסמס"
בבית האמנים תל-אביב. הדימויים המצורפים הם מהתערוכה בבית האמנים.
