גלעד שליט חזר היום הביתה!

קוד שבתאי

Lilach Bar-Ami, Sumer 2011, 2011©

בשעה טובה קיבלתי את הקוד, לאחר שנים של אין-ספור ניסיונות כושלים לפענח את היצירה, אתמול אחר הצהריים סמוך לשעה חמש או שש זה הצליח. ללא כל התראה מראש העיניים רצו על פני השורות, מבלי לנסות להיאחז בפסיק או נקודה, רווח או סתם נשימה, כמו רכבת מהירה שחולפת על פני מישור אינסופי, אי - שם באמסטרדם, שוטטו האישונים בארץ נידחת, אחת ששנים ארוכות לא היו די כדי לחדור את חומותיה.

או בכלל זה קשור לתאריך בו י' קיבל את הבשורה מאת מ', אותו יום בו התקיימה יום הולדתו של ס'. או שמא מדובר בצירוף מיקרים, כמנהגו של עולם בדרך כלל, יתכן וזה תלוי בעלמה ח' שהחליטה על דעת עצמה לקבל את העובדה שלעולם לא תפגוש את הגברת פראנק, היות ומראש דמותה נוצרה כבדיה, או שהסיבה בכלל נעוצה ברושם שהותיר בה העיון בכתביה הבלתי מפוענחים של הפסלת ד.ד., זו שבורכה בשם מסוג אלו שעתידם מובטח מראש, בגלל כפל האותיות הראשוניות, זו האמנית (כמובן בלי ו') שהחליטה לרשום ולשתף את העולם ברזיה הכמוסים ביותר, בדיעבד מסתבר שבדומה לי הייתה בעברה שחקנית כדור-עף מתוסכלת, רק שבניגוד אלי לא שברה את אגודלה בזמן שניסתה להעביר "סרב", אז הבינה שעתידה מעולם לא יהיה קשור בכדור מסוג זה או אחר, מלבד "אדוויל" כמובן, אלא שבזמן ההוא מדובר היה ב"אספירין", "אקמול" או "אופטלגין", עד שגילו כי אלו עלולים לסכן את המשתמש, מקסימום ג'ולות ורצוי מהסוג היפני, בטח לא ה"פושטי" המאפיין כל רחוב מצוי בארץ -ישראל הישנה, עוד בתקופה בה חינכו אותה להאמין שיש שווים יותר ופחות ולו רק בגלל ארץ מוצאם, ובעיקר צבעם, אולם למזלה, כשהעיזה להעלות על בדל לשונה את תחילתה של מילת גנאי, אף זעירה בדבר "האחרים", (אז לרגע לא העלתה על דעתה את האפשרות שהם זו היא והיא זה הם, תובנות שגילתה בשלב מאוחר יותר בחייה להפתעתה), דאגה המטפלת צ' לסתור על לחיה השמאלית, כך שתזכור לתמיד, שלעולם לעולם לא תעיז, גם לא במחשבותיה הכמוסות, ובטח לא לומר בקול, את מה שטמנו בראשה ו/או בשערה נטול הכינים מחנכיה הדגולים, תלמידיהם המסורים של ברל וכצנלסון. אבותיה ואמאותיה המשותפים, שמידי לילה דאגו לברך אותה ב"לילה וטוב", לכבות את האורות ולצעוד בצוותא לקפה ב"מועדון לחבר".