ערן פרטוש: מערכת טשטוש
אוצרת: ריטה כץ
ינואר – פברואר 2019
גלריה גבול, קיבוץ חניתה
(הכתבה התפרסמה בטרמינל, כתב-עת לאמנות המאה ה-21, גיליון 66, אפריל 2019)
ערן פרטוש: מערכת טשטוש1
לילך בר-עמי
"לים התיכון יש אופי של דג
קוליס, כלומר, הוא משתנה. אתה אף פעם לא יודע אם הוא ירוק או סגול, אי אפשר לומר
אפילו שהוא כחול, מפני שרגע אחרי זה ההשתקפות מתחלפת לגוון ורוד או אפור."
-
וינסנט ון גוך, מכתבים לתיאו2
"מערכת טשטוש" היא תערוכת היחיד
הראשונה, שמעלה הצייר ערן פרטוש מאז שב להתגורר בקיבוץ חניתה, שם נולד וגדל. ערן פרטוש
הוא בנו של הצייר דן פרטוש ז"ל. כילדה אני זוכרת את הסקרנות שעוררו בי ציורי ה"מופשט"
של דן, "הצייר של הקיבוץ", ואת ההתרגשות הרבה שהציפה אותי, כשחברו הטוב,
האמן המפורסם מנשה קדישמן, בא לבקר בקיבוץ. בשלהי שנות ה-70 עברה משפחת פרטוש להתגורר
בפריז בעקבות הקריירה של האב. כשחזרו ארצה כעבור כארבע שנים, התמקמה המשפחה
ברעננה, ואילו ערן שב לחניתה והמשיך את לימודיו במסגרת החינוך הקיבוצי. לאחר
שירותו הצבאי הצטרף לאביו ועבד עמו בסדנה לדפוס משי, שאותה הקים האב ברעננה. בשנים אלו של אחרי פריז ואחרי ה"מופשט", התמקד
פרטוש האב בציור פרחים בגירי פסטל יבש בטכניקה ייחודית שפיתח, ויצירתו זכתה לפופולריות
רבה, בעיקר ביפן.
ב-2003,
זמן מה לאחר שאביו נפטר בטרם עת, התחולל נס קטן-גדול, וערן החל לצייר אף הוא. בתחילה
צייר "פרחים", דימויים שכמו נבראו מנשמתו ומידיו של אביו. בהמשך צייר
בסגנון מופשט, בצבעי שמן, פחם ועיפרון, על גבי מצעים בגדלים משתנים. בשנים
האחרונות שבו ערן, אשתו לימור, אף היא בת הקיבוץ, ושלוש בנותיהם לגור בקיבוץ. בשלב
זה בחר ערן להתמקד בציור מופשט – מהלך אינטואיטיבי, שהוא גם בבחינת סגירת מעגל;
המשכו של המהלך, שהחל אביו בעת שחי בקיבוץ, שם צייר עשרות ציורים מופשטים על מצעי
ענק, שאותם הציג ברחבי הארץ, בין היתר בגלריית הקיבוץ בתל אביב. כשעברה המשפחה
לפריז, השאיר דן מאחור עשרות ציורים "מופשטים" כלואים במחסן נידח וממתינים
לבאות; עדים שקטים לחלום שטרם הוגשם.
ערן
הוא אמנם אוטודידקט, אך, כפי שציין בשיח הגלריה, הוא למד את מלאכת הציור בבית הספר
"הכי מושלם בעולם" – בסטודיו של אביו. עבודתו מושפעת בעיקר מן הצייר
הצרפתי, פייר סולאז' (Soulages), המזוהה עם הצבע השחור. בעוד אביו מעולם לא השתמש בשחור לצורך
ציור הפרחים, הוא עצמו בוחר להתחיל את הציור על גבי מצע שחור, כמעין מרד קטן –
מהלך מתבקש, מערער, הבוחן מחדש את הגבולות. ציוריו ה"שחורים" הוצגו בשנת
2015 בתערוכת היחיד שלו בגלריה "על האגם" ברעננה.
לצד
השפעות בינלאומיות, כגון אלו של אמני אסכולת ניו יורק ((New York School, המזוהים עם
סגנון האקספרסיוניזם המופשט, ושל האמן סי טוומבלי (Twombly), עבודותיו של ערן
פרטוש מקיימות בעל כורחן דיאלוג עם אמנים ישראלים, ולו בשל הייחוס הגנאלוגי: פרטוש
האב חי ויצר בנוף המקומי; בשנות ה-60 למד אמנות במכון אבני בתל אביב, והיה בין
מייסדיה של קבוצת ציירי מופשט צעירים, ובהמשך השתלם באקדמיה לאמנויות סנט מרטין
בלונדון. בין ההשפעות הניכרות בעבודתו של
פרטוש הבן אפשר לזהות הדים לאמנים מקומיים שחתרו לשפה בינלאומית, ביניהם קבוצת "אופקים
חדשים" והסגנון המזוהה כ"מופשט הלירי", ובד בבד הדים לאמנים
מקומיים אחרים, ביניהם אריה ארוך, שאימץ סגנון אקספרסיבי "נאיבי" בהשפעת
אמנים אירופאיים, ומשה קופרמן, הצייר מהקיבוץ השכן, לוחמי הגטאות, זאת לצד שרבוטי
עיפרון, המאזכרים את רפי לביא ה"מתיילד", למרות הפער בגישה למלאכת הציור
ולמחשבת הציור.
ציוריו
של ערן פרטוש מתקיימים על גבי בד הקנווס המסורתי. הם מוּנעים מרגש, מורכבים מיחסים
בין צבעים לצורות, משרבוטים ומחריטות. הקומפוזיציה נבנית אט-אט תוך הקשבה
אינטואיטיבית, כמעט זֵנית, לדבר הנרקם על המצע. לדברי פרטוש:
"היצירה מתחילה ממריחה של צבע
כלשהו על גבי הבד. אני מצייר עם כל כפות הידיים והזרועות בתנועות גדולות, כמו ילדים.
אני עובד בו זמנית על מספר ציורים. במהלך הזמן הבנתי, שלפעמים לוקח לציור הרבה זמן
להבשיל. אין מה להילחץ, פשוט צריך לחכות. בזמן הזה אני משוטט ברחבי הקיבוץ, מהרהר
לעצמי, מדבר עם אנשים שאני פוגש בחצר. לפעמים צריך לחכות ימים רבים, אפילו חודשים.
כשזה קורה, אני יודע, פשוט מרגיש".
שם
התערוכה, "מערכת
טשטוש", נבחר בשל ההקשר המיידי לשפת הציור ולאופיו, אך גם בגלל קרבת הסטודיו
של ערן לכביש הביטחון, "המערכת הארצית", משם ניתן להשקיף על פעולת
ה"טשטוש", שמבצע הצבא במטרה למחוק סימנים, עקבות, להותיר משטח חלק, כזה
שיאפשר לזהות כל תנועה חריגה בנוף. מלאכת הטשטוש מייצרת ענן אבק לבן, מסך ערפל, המתמזג
עם מלאכת האמן, נטמע בין שכבות הציור, מתערבב בין נגיעות אפור וגוונים של פסטל, מכסה
טפח ומגלה טפחיים לסירוגין, כמו גולם ענק לבן, קסם, שממנו ייוולד בבוא העת פרפר...
הערות
1.
הטקסט נכתב בעקבות שיח גלריה בתערוכתו של ערן פרטוש, "מערכת טשטוש", גלריה
גבול לאמנות עכשווית, קיבוץ חניתה.
2.
וינסנט ון גוך, מכתבים לתיאו, תרגום: עודד פלד (תל אביב: שוקן, 1992), עמ'
188.
