מחברת לייבוש פרחי בר, כיתה ג'

Lilach Bar - Ami 2013 ©

קטע 18 מתוך הטקסט "קיבוץ גן עדן" (2006)

לפי האגדה הייתה מכונה לכיפוף בננות,

שהומצאה ע"י החבר יצחק, עת נפלה עליו ההשראה,

באחד הבקרים השגרתיים בהם בילה

בין עלי הבננות הירוקים ולחים מטל הבוקר.

יתכן וחשב לעצמו כי צורתה הטבעית של פרי הבננה

צריכה להיות יותר דומה לפיסת הירח,

זה שעדין נראה באופק,

טרם נעלם לטובת זריחת החמה.

אף לא אחד מחברי הקיבוץ  ידע לספר

מה באמת קדם למה. הירח לבננה או הבננה לירח. 

הקומקומים, שאספה אישתו החברה רותי

נצבעו בשלל צבעים וסודרו בגינתה כפסל סביבתי.

מלים כמו קומקומ, סומסומ או בולבול

נתפסו בעיננו כהשתקפות הנרקיס בביצה,

או השתקפות העולם במשקפי השמש של

החברה רותי: ברוש, שמים תכולים, עמוד חשמל

                                       והג'יפ מכוסה בבוץ, שזה עתה חזר ממטע הבננות.

עו"ד קורט - חיים אמסטר, שלושים ללכתו

אני לא בטוחה אם הוא היה אוהב את זה, אם בכלל ידע מה זה  "בלוג", "פייסבוק" ושלל רשתות חברתיות, בעצם הוא לא ידע וזה גם לא עניין אותו כפי הנראה, בכל זאת יש לי צורך לציין את יום השלושים ללכתו של עו"ד חיים קורט אמסטר היקר, אביו של בן זוגי, במסגרת הבלוג .

במהלך השבעה גילינו מספר מסמכים ותצלומים מעברו. לראשונה ראיתי את קלסתר פניו הצעירות, שהזכירו לי משום מה את הארי פוטר, הסתבר שעוד לפני שעלה ארצה היה סטודנט, סטודנט למה תהינו, בסרט הוידאו שבו סיפר על חייו, חלק א', (חלק ב' לדאבוננו לא הגיע), הוא לא ציין את שלב זה בחייו, האם למד באוניברסיטה בחו"ל לפני המלחמה או אחרי, בהמשך זיהינו את האותיות הלועזיות הרשומות בכתב יד מסולסל על גבי התעודה, המעיד על כך שלמד פילוסופיה, גילוי שגרם להרמת גבה, הוא היה מסוג האנשים האלו, כשסיפרתי לו על כך שאני לומדת לתאר שני באמנות, תגובתו הייתה: "מה עושים עם זה".

כשהתעורר ביום שישי האחרון לחייו בבית החולים שאל ספק בהומור ואולי לא "אני מת?", "לא" ענינו "אתה חי, אחרת מה אנחנו עושים פה?" "אתם בהלוויה שלי" ענה, סיפרנו לו מה עבר עליו בשעות האחרונות מהרגע שקיבל שוק חשמלי ע"י אנשי מד"א, הוא האזין בריכוז רב, במבע מתעניין ואף שאל שאלות, אחר כך ביקש עוגת קרם. יום שישי בלילה, נ' הלך לחפש עוגת קרם, הוא מצא עוגיות "אלפאחורס" ועוגת "בראוניס" בסניף של "קפולסקי" השוכן במתחם בית החולים, קורט - חיים אכל מהעוגיות ונרדם.

ביום ראשון נ' בדרכו לבית החולים קנה את עוגת הקרם האהובה על אביו "בלאקפורסט", הוא אכל בתיאבון רב שתי פרוסות ונרדם, בחמש ועשרים בבוקר עו"ד קורט-חיים אמסטר נפטר, כשנ' נמצא סמוך למיטתו, בשעה זו בדיוק נעצר השעון המעורר בדירתנו.

עו"ד קורט - חיים אמסטר, בנם של צבי ואלזה אמסטר, נולד ברומניה בעיר צ'רנוביץ בשנת 1920, עלה ארצה בשנת 1949, נשא את אלה מורטקוביץ לאישה, למד משפטים באוניברסיטת תל אביב, התמחה בנזיקין, התגורר עם אשתו ושלושת ילדיהם בהרצליה פיתוח, היה שותף במשרד עורכי דין ששכן ברחוב החשמל בתל אביב, הצטיין במקצועו, עזר לאנשים רבים להשיג פיצויים ואף ייצג לקוחות שנחשבו רמי מעלה במדינת ישראל של אז,  עבד עד גיל 86, אז סיים את עבודתו כי החליק על הרצפה הרטובה בעת ביקור שיגרתי בבית חולים ושבר את האגן, תוך כשנה הוא השתקם. מאז התגעגע לשוב לעבודתו, למעשה עבד כעו"ד עד שנת 2008, כשמזכירתו מדפיסה את המכתבים באמצעות מכונת כתיבה, מסוג המכונות המוגדרות כ"וינטג'", (חיפוש מהיר בגוגל: "וינטג' מכונת כתיבה", מעלה דימוי של מכונת כתיבה זהה לזו ששימשה אותו, גוון תורכיז, מקשים שחורים).

את הימים שבהם שהה בבית לאחר שסיים את עבודתו כעו"ד בכורח הנסיבות, אהב להעביר בצפייה במסך הטלוויזיה במשחקי כדור רגל ובתכניות בישול ואף למד לבשל, בימי שישי נהג להכין לנו ארוחות משפחתיות, בזמן שסעדנו הוא הביט בנו בהנאה ממתין לתגובות, ואם אלו בוששו לבוא הוא שאל  "נו טעים?, נכון טעים?" ואכן האוכל שבישל לנו, תפוחי אדמה עם מלפפונים חמוצים ומיונז, עוף במרינדה על האש, סלט ירקות, ערב מאד לחיכנו, לאחר הארוחה והסיפורים על פעלולי הנכד שגר באמריקה נהג ללכת לסלון לכורסתו, תוך מספר שניות נרדם.

בטקס ההלוויה חברו הטוב שיבח את חכמתו הרבה שעזרה לו לשרוד את תלאות המלחמה ועמדה תמיד לצידו, הוא שלט בשפות רבות ובאחד המקרים הצליח לשכנע את חיילי האויב האנאלפביתים כי הוא וחבריו גרמנים ולא יהודים וכך הם ניצלו.

למרות סגולותיו הרבות, סיפורי הגבורה והתלאות שעבר בחייו, יש להניח שערך בוויקיפדיה לא יוקדש לו, אולי משום שהיה איש צנוע, איש ישר שעשה את תפקידו, מסוג האנשים, אלו השייכים לדור האחר, אלו שפועלים בעולם לשם הפעולה ותו לא ואולי גם כי לא נשאר מי שיכתוב עליו, בגיל תשעים וארבע, כעבור כשנה שבה היה מרותק למיטה לאחר שרגליו בגדו בו, עו"ד קורט – חיים אמסטר הלך מאיתנו.

יהיה זכרו ברוך.

נראה כי הקטע הזה מספרו של יעקב שבתאי הולם את האיש שהיה במידת מה:

"..אם כי האמת היא שהדוד לזאר לא שתק, הוא פשוט כמעט שלא דיבר משום שידע עד כמה הדעת קצרה, והתבונה חסרת תוקף, והאפשרויות דלות, והכל מסוכסך ורב-פנים במידה כזאת שהספק הוא הדבר היחיד שיש בו ממשות, והיכולת להאמין היא נחלתם של מעטים, ואסור לצפות אלא למעט, וכן ידע עד כמה צריך אדם לדעת להערים על עצמו כדי להעביר אפילו יום אחד, ואיך הגורל מהתל בבני אדם, כמו בו עצמו, ושכל המילים שבעולם לא יסיטו את כדור-הארץ ממסלולו אפילו כדי סנטימטר אחד, ולא יחזירו אף יום שעבר, ולא ימלאו את החסר, וגם לא יביאו נחמה למי שעיניו נפקחו והן גלויות, ועיניו של הדוד לזאר נפקחו והן היו גלויות, ועם זאת בשום אופן לא היה אדם מיואש או מר נפש, אלא רק מיושב מאד ושרוי במין שוויון נפש של אדם שבע נסיון ורואה נכוחה, שהחיים, אשר הוסיף להתייחס אליהם בחיוב ובכובד ראש, שוב אינם מסוגלים להפתיע אותו.."

(יעקב שבתאי, זיכרון דברים, עמ' 131)

בתצלומים למעלה, תעודת הסטודנט, תמונות מתעודת הנישואין של קורט ואלה אמסטר, עם משה דיין בבר המצווה של נ'.