afternoooon: 2016

יום שישי, 14 באוקטובר 2016

כריסמס 2016, מיצב, בית האמנים תל-אביב

Lilach Bar-Ami
Christmas, Installation
in the group exhibition
Green Celadon

The Artist House Tel-Aviv 2016
Curator: Nitza Perry

artists: Alejandra Okret, Lilach Bar-Ami, Anat Michaelis Levi, Kimiko Yusida, and Lu Yang

לילך בר-עמי

כריסמס, מיצב

בתערוכה הקבוצתית "ירוק סלדון"

בית האמנים תל-אביב 2016

אוצרת: ניצה פרי

טקסט קטלוג התערוכה אנגלית ועברית

Lilach Bar-Ami, Untitled 2015, Collage

הערגה למזרח הקרוב רחוק מביא את לילך בר-עמי ליצירת הכלאה בין נופים ישראליים טיפוסיים לבין נופים יפנים או מזרח אסיאתיים. המיזוג בין המקומי והמוכר לבין הזר והמסוגר, יוצרת הקבלה בין המזרח התיכון לבין מזרח אסיה. ההתמזגות הזו ניבטת בכל העבודות, החל מעץ תמר שמבצבץ בעבודות פגודה ומגדל, מבעד לשכבות הנייר לצד שמש אדומה, מבנים המזכירים פגודות או מקדשים ממזרח אסיה לצד מבנים הקשורים לנוף המקומי, החלוצי, דימויים של חומה ומגדל. בר- עמי יוצרת הכלאה בין מקום מקודש ומקום חילוני, נצחי וארעי, וכחלק בלתי נפרד מסמלי הישוב בו גדלה.

Lilach Bar-Ami, Christmas 2016, Installation

במיצב טפו טפו טפו עושה בר עמי שימוש בטבע ובריטואלים שנובעים ממנו, באמצעות דו שיח בין טבע פיסי למלאכותי, בין פנים וחוץ ובין מזרח קרוב לרחוק. המלח נחשב בדת השינטו ביפן כגורם מטהר, מתגוששי הסומו משליכים מלח אל הזירה לפני כל קרב, על מנת לטהרה, כאשר במשמעותו היהודית המיסטית משמש המלח גם בקמעות כסגולה נגד עין הרע.

Lilach Bar-Ami, tfu tfu tfu 2016, Carpet of Salt, 2.20x2.20 cm

עבור בר-עמי המזרח הוא תרבות בת כלאיים של היום, לדבריה, סבתה פיבי שעלתה ממרוקו, לא נקלטה מעולם במקום החדש, בארץ ישראל. הזיקה אל המסורת נעה דרך קיום הרמוני בין ניגודים, כפרגמנטים של זהות. בתהליך עבודתה היא מבטאת את הצורך להתחבר אל העבר ואל המקורות שלה דרך תהליך פרוק והבניית זהות חדשה.

בעבודת הוידאו להפיל כד מקזבלנקה מתגלים תוך כדי ריקוד ונחשפים, היבטים רבים המשותפים למזרח התיכון ולמזרח הרחוק. רעלה בדומה לקימונו יפני משמשת כעטיפה או אריזה של פני האישה וגופה ודרכה יש ניסיון למשמע האישה ולצמצם את מרחב הפעולה שלה. ניתוץ הכד ע"י הרקדנית, הוא שבירת הקודים המסורתיים ומחאה על הגבלת החופש של האישה, הן המזרחית והן היפנית, אשר שתיהן באות מתרבות המדחיקה את האני.

קישור לוידאו "להפיל כד מקזבלנקה" 2016
צילום ועריכה: הדר מיץ

Dropping Vase from Casablanca 2016 Video

(Lilach Bar-Ami, Dropping Vase from Casablanca 2016, (4 minutes Video in a loop
Photography and Editing: Hadar Mitz

Dropping Vase from Casablanca 2016 Video

בספרו המושחז והמרתק של פרנץ פאנון, (Fanon Frantz) "מקוללים עלי אדמות", הוא מציג את הרעלה כתרגום ללאומיות המקומית החדשה, שגורמת בשיאיה האבסורדיים להתאהבות במאפיינים החיצוניים עד כדי אימוץ האקזוטיקה. לטענתו, כאשר אדם מערבי מביט בעולם הלא מערבי הוא רואה לעתים את ההשתקפות של עצמו ושל התפישות שלו ולאו דווקא את המציאות הממשית של העולם הזה. צורת המבט הזו ברעלה מקבילה לטיפול שעושה בר-עמי בקולאז דיגיטלי עם תצלום של פליקס ביאטו, עיניים מערביות. ביאטו, צלם איטלקי מהראשונים שצילמו ביפן במחצית השנייה של המאה התשע עשרה, חשב על דרך להראות את האנשים מיפן למערב. בתצלום הוא "מחפצן" את הסובייקט והופכו לאובייקט, סחורה שתתאים לצרכי השוק המערבי.

(Lilach Bar-Ami, Western Eyes 2015, Digital collage with a Photography of Felice Beato (1832-1909
Light box, 43x32 cm

ניכוס המבט המערבי על האחר, הנחשק, האקזוטי בא לידי ביטוי דרך העבודה כריסמיס המשלבת עץ חג מולד, פריחת הדובדבן, יחד עם נוף ישראלי טיפוסי. ההכלאה שעושה בר- עמי יוצרת מעין 'סובניר' מזכרת לתייר, פעולה אשר מעלה את הערך הנקוב של החפץ ע"י שבירת גבולות בין האמנותי למסחרי, בין צילום מטופל לרדי מייד והיעדר היררכיה בין אמנות גבוהה ונמוכה.

Lilach Bar-Ami, Christmas 2014, Retouched photography, Light box, Readymade, 43x32cm

"Lilach Bar-Ami, Screen 2016, Triptych, Paper cut and photography from the Magazine "National Geographic

(116x40 cm (each

Lilach Bar-Ami, Mountain 2015, an image from the internet, digital print, sequins and thread, 37x23 cm

Lilach Bar-Ami, Untitled 2015, An image from the Internet, digital print, Sequins , Thread, 32x24.5 cm

Lilach Bar-Ami, Pagoda & Tower 2016 Glued paper cut in layers, Tracing paper, light box, 30x30 cm

Lilach Bar-Ami, Mountain 2016, Glued paper cut in layers, light box, 30x20 cm

יום ראשון, 12 ביוני 2016

ליל שבועות. סוד.

במשק הילדים (אמא, אחי ואני)

צלם: אלי בר-עמי

פעם מזמן, בילדות, בכיתה ג' או ד', בחג שבועות, חברתי מ' ואני הלכנו למשק החי, שם לקחנו זוג אפרוחים, כדי להביא אותם כביכורים לטקס החג, לבמה הגדולה שתוצב על הדשא ליד חדר-האוכל. לכבוד האירוע צבענו את זוג האפרוחים, קישטנו אותם בצבעים של גואש, אלו היו אפרוחים של ברווזה או אווזה, כלומר לא של תרנגולת, הציור שיצרנו על גבי גופם הקטן נראה כמו כתם צבע חסר צורה וכלל לא מצא חן בעיננו, לכן שטפנו את האפרוחים בבריכה הירוקה, שהייתה מוצבת במרכז השטח, התחום בגדר ומכונה "אווזיה", כתוצאה מכך שטבלנו את גופם של האפרוחים במים הם מתו. כן האפרוחים מתו. אני לא זוכרת איך בדיוק זה קרה, אבל אני זוכרת שהם מתו וגם שזה ישב לנו על הנשמה, כמו משהו מעיק נורא, דבר לא טוב שעשינו, אמנם לא בכוונה, אבל אנחנו הרגנו זוג אפרוחים של ברווזה או אווזה. זה הרגיש בגוף דומה להרגשה הזו שכבר הכרנו מאותו יום בו נגענו בקן של סנוניות, קן שמצאנו במקלט של בית-התינוקות, הבנו שבגלל שנגענו בקן, הסנוניות לא ישובו עוד לעולם, לכן לקחנו מהקן את הביצים הזעירות ושמנו אותן על הרדיאטור בבית- הילדים, מקוות שהן יבקעו ומהן יצוצו גוזלים, מה שכמובן לעולם לא קרה, מקסימום הביצים הזעירות והרכות הפכו לקשות.

ליל שבועות, בעצם כל מה שכתבתי עד עתה על אותו סוד ילדות שקשור לאפרוחים שמתו אינו לרוחי. הנה עכשיו אני כותבת את זה שוב: פעם בילדות הייתה לנו כוונה טובה, לפחות כך חשבנו, להביא זוג אפרוחים מהודרים לטקס הביכורים, לבמת החג הגדולה והלבנה, שהוצבה על הדשא הירוק, ליד חדר-האוכל, עוד קודם לכן האפרוחים מתו בשוגג, כתוצאה מכך ששטפנו אותם בבריכה של האווזים.

יום שלישי, 31 במאי 2016

המקרה עם העורב

המקרה עם העורב
(12.5.2011)

Alex Prager 2008

יום רביעי, בערך שבע וחצי בערב, הלכתי ברחוב, מאוכזבת מכך שגם הכספומט השלישי שבדקתי אינו מוציא כסף, חייגתי בנייד לק', אמרתי לו: נבואות הרב מתגשמות, אין כסף בקיר. בזמן ששוחחתי עם ק' עורב תקף אותי בראש, יכולתי להרגיש איך זוג רגליו - ציפורניו מכות בי בעוצמה, ננעצות בקרקפת, מישהי צעקה, "תיזהרי", מבוהלת זזתי אחורה, האישה הסבירה לי שהוא מגן על הגוזל שלו, לא ראיתי שום גוזל, האצתי את צעדיי, בעזרת כף היד מיששתי את הראש, מזל ששערי עבה..

בראש היו בעיקר מחשבות על טטנוס ותצלום של אמנית צעירה שראיתי לאחרונה.. וגם היצ'קוק..

ואם אודיע לראש העיר על כך שעורבים תוקפים אנשים ברחבי העיר, זה יעזור???

אחרי המקרה עם העורב בדקתי שוב את הכספומט בפינת דיזינגוף - ארלוזורוב, לשמחתי הוא עבד.