סוגיית הדודה המסכנה

Yasumasa Morimura

Lilach Bar-Ami, Frida Me, 2010 ©

סוגיית הדודה המסכנה, שיושבת כמו חטוטרת על הגב, בהחלט מעלה תהיות לגבי שאלת הדימוי הבלתי נראה, בעולם גלובאלי, וירטואלי, פוסט מודרניסטי, בו רוב הדימויים מזמן פשטו את הרגל, אפילו אידיאות ומטאפורות מסוג זה של הסופר הדגול ה.מ. אינם עוד בגדר משהו חדשני ו/או נסבל, יתכן והפיתרון נמצא ביצירת זן חדש, המורכב מהכלאות בין ג'אנרים וזרמים שונים בספרות עולם, למשל אלזה מורנטה כפול הארוקי בחזקת סאראמאגו שורש אנדרסן, או לחילופין אמיל חביבי כפול קפקא בחזקת דה בובואר, שורש גארסיה מארקס בריבוע...

ובכל זאת נסיעה ארוכה ברכבת פרוורים נידחת לצד ילדה בוכייה, בגלל אמא יפנית אלמונית ועייפה, שעומדת שלא בצדק לצד בנה הפעוט, הם שערורייה ספרותית, חברתית, שאפילו ה.מ. אינו מסוגל להתמודד עימה ולתת לקורא המסור פיתרונות, יתכן ומדובר במצב השכיח של הבת הדחויה, לעומת אחיה המקובל, אותו מצב המביא לעולם את טיפוסיי הצומח מסוג "אטד החוף", המעיד על אנשים שחוו בילדות המוקדמת חווית דחייה ו/או נטישה, כזו שעולה ומהדהדת במצבים שונים לכל אורך חייהם, אלא אם כן הם מפתחים מודעות עצמית גבוהה ומסוגלים לזהות את הסימפטום כשזה מופיע,  יתכן וטיפוסיי "אטד החוף" זהים לתופעת "הדודה המסכנה", הנזכרת ביצירתו של הארוקי מורקאמי בספרו
"ערבה עיוורת, עלמה נמה", ולא, אין כל קשר לעמוס עוז.



כנראה שהבלייק כבר מזמן אאוט

Yasumasa Morimura

 Lilach Bar-Ami, Olympia 2009 ©

פערים שנוצרים בזמן, חללים בנייר לבן וגם משובץ, יתכן ויש פיתרון בצומת הארוקי פינת מורקאמי, לפי דבר המבקרת: שפה אינדיוסינקרטית, סימבוליקה נטולת היגיון, חומרים קלים ומתכלים, נישאים ברוח, בלי עננים, רצף אקראי, דיכוטומיה שיוצרת דואליות בלתי מתפשרת.. חיקוי של חיקוי של חיקוי.. יש להניח שבקרוב תתקיים הפגישה עם ז'וסטין ופראנק, בינתיים סופרת את הכסף, מייצרת גובלנים פרומים, בהשראת מם חית, וגם שין תף. נועלת את כל המנעולים, לפני שיתעורר חשד.. בפארק הירקון פגשנו את צדיק ואלף אוחזים ידיים וגם כמה ברבורים לבנים, כנראה שהבלייק כבר מזמן אאוט..

רק לא להיות חזירת רוח

Ahlam Shibly

Lilach Bar-Ami, 2006©

"לא להתמצא בעיר - אין זה אומר הרבה. אך לתעות בעיר, כשם שאדם תועה ביער - לכך דרוש אימון", האומנם, כך זה לדעתו של מסייה בנג'מין, אולי בגלל זה החלטתי, למרות שהגעתי אמש עד הכיכר, לוותר על הרעיון, רק לא להיות "חזירת רוח", לטרוף את כל המידע בעצמי, ממילא ליד המיטה מחכה לי ערימת ספרים, משבוע של ספר דה אשתקד, ואם הייתי נסחפת, כהרגלי בקניית הסחבות, ללא כל התחשבות בשאר הבריות, שכמוני נבראו בצלמו, למשל אלו מאפריקה, שמעולם לא שמעו את המילה "סקול" וגם לא "סקולה", או "סקולי", למרות שהאישה מהבית האדום ניסתה לשכנע אותי שידע זה כח, חולשה, כח, חולשה..... אין כל היגיון בסחף הקשור להכרה בתוצאות בעלי אופי פסיכוגיאוגרפי ובהפגנת התנהגות משחקית – קונסטרוקטיביסטית, מה שמנוגד למושג הקלאסי של המסע והטיול, כפי שסבור דבור. חשוב לא לטעות בינו לבין דבורה, שנוהגת לאסוף צוף לפנות בוקר ולייצר דבש לעת ערב. הגיע הזמן שטרייסי אמין וגם סמך שין יכירו בעובדה שתהילה היא מעשה בידיון ותו לא.

s.o.s s.o.s s.o.s

Miwa Yanagi

Alex Prager

אם חוצים את הים מגיעים להונולולו, בקמבודיה אנשים מתים מתת-תזונה, בהירושימה, פינת ספוטניק אפשר בקלות להתאהב בהארוקי, למרות שהוא קשיש בהרבה מטקאשי, נשמתו מגיעה כמעט עד אין-סוף, במיוחד בזמן שהוא מייצר צלילים, שבוקעים מגרונם של ציפורים מכאניות ו/או מתאבק עם דוביי קוטב אפורים, ככל שהזמן עובר, אפילו דמויות כמו סאאקי-סאן, נאקאטה-סאן, סאקורה ונער שהוא עורב, נעלמות, מתעופפות ברוח הצפונית, לעת ערב אפשר לצפות בילד קפקא, לאיטו פוסע על החוף, בין שני אקורדים שנעלמו, תווים שמחקו הגלים, טומן משאלות בחול, שט על לווייתנים משומרים, חולם על דמיאן ויוקו, ג'ון, צ'יצ'ולינה וג'ף, s.o.s  s.o.s  s.o.s

אם חוצים את הים מגיעים לנהלל, בסוריה אנשים מתים מתת-הכרה, בשנקין, פינת פיארברג אפשר בקלות להתאהב במנחם, למרות שהוא קשיש בהרבה מיאיר, נשמתו מגיעה כמעט עד אין-סוף, במיוחד בזמן שהוא מצייר צלילים, שבוקעים מגרונם של חתולים מכאניים ו/או מתאבק עם אריות שיש אדומים, ככל שהזמן עובר, אפילו דמויות כמו רפי לביא, אביבה אורי, שושנה ונערה שהיא יונה, נעלמות, מתעופפות ברוח המזרחית, לעת ערב אפשר לצפות בילד יוסף, לאיטו פוסע על האספלט, בין שני אקורדים שנעלמו, תווים שמחקו העננים, טומן משאלות בקיר, שט על מסוקים משומרים, חולם על רועי וסיגלית, פיליפ, פנינה וניר, s.o.s  s.o.s  s.o.s

Escape

Mariell Ame'lie KL, Queen Elizabeth

 Lilach Bar-Ami, Untitled Moon 2, 2011 ©

Alt, Control, Delete, Escape, Escape

מצב מספר 1 נטול שירותים, כרגיל הדילמה שקשורה בשחרור נוזלי השלפוחית, מייצרת אינסוף תמונות ומצבים שמפריעים לגוף להתרוקן בזמן חלום, כגון דמויות סהרוריות, משוטטות בכל פינה, אסלה גדושה עד הקצה, מלאה בגופת חמור, שומרי סף שאינם מבצעים את מלאכתם כיאות, למשל נרדמים במשמרת, או לחילופין מאפשרים לכל עובר ושב להפריע את פעולת הריקון. יש להניח שמדובר במכאניזם טבעי, שמונע מהאישה הבוגרת להרטיב את המצעים החדשים, ו/או להפריע את שנתו של הבוגר הסמוך לה, מכורבל בשנת ישרים, אדיש למצעי החג... עטורים בפריחת בוגנוויליה ורדרדה, בדומה לזו שצוירה בעזרת כפות ידיה הענוגות של אישה ירושלמית בשם אנה, בסופו של דבר עד עתה, אין זכר למוזיאון ברזומה, יש להניח שאותה אנה אשמה בדבר, אותו דבר שאינו מזיז לחולמת כהוא זה, אולם כשהיא נזכרת בביקור בבית של אנה ובאוצרת ההיא, שבסופו של דבר החליטה לוותר על היצירה שהכינה במיוחד לתערוכת הנייר... זה כנראה בגלל כל הלילות בהם חיררה בעזרת סיכת תפירה את דמותו של כושון ילדותה, עליקמא הקטן, יתכן מאד שאם הייתה מחוררת את תמונת פניהם של מיסטר קלינטון או מר בוש, הייתה נוטלת חלק בתערוכה הקבוצתית ההיא, אבל רק לא את אובמה, במיוחד שלמישל יש טעם משובח באופנה, היא משלבת בין אופנת רחוב לאופנת על, היא שונאת מותגים, אוהבת צהוב, לפחות כמו המלכה אליזבת ובוחרת לקדם אמניות ואמנים אנונימיים, בעלי אג'נדה פמיניסטית.

Alt, Control, Delete, Escape, Escape

Alt, Control, Delete, Escape, Escape

ליקוי ירח

Miwa Yanagi, Ayumi, from "My Grandmothers" series, 2001

Lilach Bar-Ami, Untitled Moon, 2011 ©

ראש חודש יוני, ליקוי ירח גם בחלון שלי, חנהל'ה ושמלת השבת, בדיוק לפני שנה השארתי את רוב המילים ביער, לטובת רומן היסטורי, שהופיע ברשימת קריאת החובה, זה לא שאני לא מאוהבת באידה וג'וזפה, אבל קשה להגיד שהם מייצרים אצלי מצבים של השראה, לפי א. ג'ורג'יו אמנות שנוצרת בעקבות השראה משחזרת את הקיים ואינה מחדשת דבר, אבל מה עוד נותר לחדש בעולם שמידי יום מתיישן ומתחדש, מתיישן ומתחדש, מתיישן ומתחדש... אפרופו בעיית הזיהום וסוגיית המיחזור, יתכן ולע. מלול יש פיתרון, הוא מייצר פסלים ממדפסות שמוצא ברחוב, בניגוד לק' שאוסף אותן לביתו, מתקן ומשוכנע שמצא אוצר, האמת היא שלצד שרשאות המילים, יהיה מעניין להציב ערימת מכונות דיגיטליות פגומות, שכולן ירשרשו בו זמנית, רעש נטול דיו שחור ו/או צבעוני, כזה שמחירו כפול ממחיר המכונה.. הבעיה היא שכל מה שקשור באיסוף חפצים עלול להפריע את שנתי..

המקרה עם העורב

Alex Prager

יום רביעי, בערך שבע וחצי בערב, הלכתי ברחוב, מאוכזבת מכך שגם הכספומט השלישי שבדקתי אינו מוציא כסף, חייגתי בנייד לק', אמרתי לו: נבואות הרב מתגשמות, אין כסף בקיר, בזמן שדיברתי איתו, עורב תקף אותי בראש. ממש הרגשתי איך זוג רגליו - ציפורניו מכות בי, ננעצות בקרקפת, מישהי צעקה, "תיזהרי", זזתי אחורה, האישה הסבירה לי שהוא מגן על הגוזל שלו, לא ראיתי שום גוזל, האצתי את צעדיי, בכף ידי בדקתי את הראש, מזל ששערי עבה..
בראש היו בעיקר מחשבות על טטנוס ותצלום של אמנית צעירה שראיתי לאחרונה, וגם היצ'קוק..


...ואם אודיע לראש העיר שעורבים תוקפים אנשים ברחבי העיר . זה יעזור???
אחרי המקרה עם העורב בדקתי שוב את הכספומט בפינת דיזינגוף - ארלוזורוב, לשמחתי הוא עבד.

you are under arrest

Lilach Bar-Ami 2008 ©

לעיתים עולה החשש מפני הרגע בו יופיע מר ק' ויאשים אותי בפתיחת מאות בלוגים במשך השנים, גניבת אינספור שטחים, חוסר התחשבות בזולת ובעיקר יצירה אינסופית של זהויות בדויות, ברור שאתכחש להאשמות, אבל מר ק' כשהוא מאובזר בחצי חיוך יפרוש בפני את הדו"חות שהשיג בעורמה ממר צוקרברג, ובזמן שאגמגם, אאדים, אכחיל.. הוא ינסה להסביר לי שחומרת הבעיה אינה טמונה בכך שאני מתחזה, אלא בכך שאני עסוקה בשלבים הקשורים לגיל ההתבגרות.

ואני. אני אנסה לשווא להוכיח למר ק' שזמן רב לפני שנפגשנו לראשונה בדיזינגוף פינת בן-גוריון, טסתי עד ניו יורק, נכנסתי למוזיאון וויטני, זה היה כמדומני בשנת 1987, או אולי 88, כן במאה הקודמת, שם זכיתי לראות את יצירותיה הבתוליות של מרת שרמן, untitled, שחור לבן, פספרטו, גודל בינוני ומטה, אחפש עוד סימנים כגון:  filmו noir, כדי להוכיח את צדקתי, אספר למר ק' גם על מבחן הקבלה ההוא לאקדמיה, בו אפילו צוות הבוחנים לא ידע מי היא אותה מרת שרמן סמך, זו שבזכותה כמעט התקבלתי, אבל רק כמעט, הייתי מספר 2 ברשימת ההמתנה, אצטדק בפעם המי יודע כמה בפני מר ק' ואגיד את המשפט המפורסם "גם אניש קאפור לא ...", אשלוף מכיסי את גזיר הנייר הצהוב עם הכתבה ההיא מהניו-יורק טיימס ששמרתי בארון הסודי: "איך לעשות נאן גולדין משלך" ואז ממש ברגע בו כמעט אנשום לרווחה..יוציא מר ק' מכיס מעילו את הקלף האחרון, "וויקיליק", ינעץ את זוג אישוניו השחורים באלו שלי ויגיד: 
you are under arrest"" "גברת סוזאנה".

afternoooon

Alex Prager

Lilach Bar-Ami 2009 ©

afternoooon ,ברירת מחדל, כשכל המילים בעולם תפוסות, כולל alt, control, delete, וכל שאר המחשבות.. אפילו untitled לא בא בחשבון, בגלל כאלו מתוחכמים כפליים ופי מליון ממך, "ארוחת ארבע", זו השעה הכי יפה בעולם, שלעולם לא תחזור, למרות המאמצים לשחזר, תה עם נענע, "קרוקמסייה" וגם "מאדם" מגבינה צהובה מותכת, דמעות תנין, ממלאות מחצית הספל, זולגות בעיקר בגלל דימויים ריקים ואנשים שמלאים בעצמם, העיקר למצוא את הרגע המיוחד הזה, גם כשאין מילים, תמיד יש אותיות, הברות, נקודות, רווחים, נשימות ותמיד אפשר לשמוח מהידיעה שבקרוב תעבור כאן רכבתתתתתתתתת..............///////--------()()()....... אולי לא ארוכה..... אבל בטוח מנוקדת, משובצת, צחורה, טהורה............. או מיי גוד. Thanks God.