ברגע האחרון,
אני מחליטה לוותר על המפגש בו עסקתי בדמיון בין התאים שיצר אבשלום
למבנים בהם התגוררתי בילדותי ובגרותי בקיבוץ, בשלבים השונים של חיי בהם הפכתי
מתינוקת, לפעוטה, לילדה, לנערה, לבחורה, לאישה. שלבים שלווו בשינוי בחלל המגורים.
המבנים הרבים
בהם גרתי במסגרת הקיבוץ, מבית הילדים ועד דירת הרווקה ולאחר מכן בדירות השכורות
בעיר, מתחברים בעיני רוחי לתאים שיצר אבשלום.
הם פונקציונליים מינימליסטיים מורכבים מצורות בסיסיות, לבנים, כל פינה ואף חפץ
שהונח בהם מותאמים לצרכיו הבסיסיים של המשתמש.
בשלב עריכת
הטקסט אני מחליטה לפסוח על התיאור המפורט של כל מבנה ומבנה שטרחתי עליו זמן רב,
למשל כשתיארתי את ה"אגף" ב"שכונת הנעורים":
"בגיל
13 עברנו מ"בית הילדים" ל"שכונת הנעורים", בשכונה הזו
התגוררנו כל ארבעה נערים ב"אגף", האגף כלל שני חדרים, בכל חדר גרו שניים,
היו אגפים נפרדים לבנות ולבנים.
החדר כלל שתי
מיטות, ארון בגדים, במרכז האגף היה חלל זעיר בו היה כיור המיועד לכלי אוכל ומדף
שעליו ניצב קומקום חשמלי, מצידיו היו עוד שני חללים קטנים, האחד עם בית שימוש והשני
עם מקלחת, שכללה טוש עם זרם מים חזק במיוחד ומים חמים ואף רותחים ללא גבול, אחד התחביבים שלנו
היה להתקלח.
מבחינת
המידות ותכנון החלל, המבנה הזה כבר היה הרבה יותר קרוב ליצירתו של אבשלום מאשר
"בית הילדים המשותף""
במבט שני
יתכן ויש משהו מונוטוני ומשעמם ברשימה המתארת את החללים השונים בהם התגוררתי במהלך
חיי. אמנם מדובר בשעמום לשמו, ו/או /שעמום מעניין, כמו למשל התבוננות על שירטוט של
אדריכל. תלוי בזהות המתבונן, בזוית ובפרספקטיבה. זה יכול להיות אפילו מרתק!
למרות שמצאתי
עניין רב כשהקלדתי את האותיות, היוצרות את המילים, שביחד מתארות את המבנים בהם
התגוררתי, ובמחשבה על הדמיון ביניהם לתאים שיצר אבשלום. אולי כהצעה לעבודת תזה
המשווה בין יצירת אבשלום ליצירה הציונית. המבנים השונים בקיבוץ ותפקודם, האדריכלות הציונית,
הקיבוצית, הקומוניסטית, שיתופית, סוציאליסטית..
כאמור אני
מחליטה לחסוך את התיאורים המפורטים של הקירות וכד' מהבלוג, מעיני העוברים ושבים
בו, אם בכלל (טרם נתתי לו כל פרסום שהוא)
(וגם המחשבות
שמרצדות ברקע על ז'ורז' פרק..)
Lilach Bar-Ami 2013, Abaalon in HR Israel, video
אני נותרת עם
5 מפגשים ועוד מילים מפוזרות על המפגש שהחלטתי לצנזר..
ובוחרת לאמץ
לסיום ולו רק בשביל ההגבלה בין מספר המפגשים לששת התאים שיצר אבשלום (כפי
שהתחייבתי בהתחלה), את שירה יונה וולך.
בשירה של וולך
על אבשלום,מאמצת המשוררת את דמותו של אבשלום המקראי,
במבט
חדש מילות השיר יכולות לנהל דיאלוג, אף אם סמוי, עם יצירתו הלא גמורה של האמן מאיר אשל, שגם בחר בכינוי אבשלום.
כך האמן
אבשלום ויצירתו, כמו התינוק אבשלום, הלא גמור, העובר שלא התפתח בריחמה של המשוררת,
נגדעו באיבם. הותירו חלל ענק..
חללים לבנים
ריקים, מכילים והודפים בו זמנית.... החומר והרוח, הרוח והחומר...
"אני מוכרחה פעם נוספת / להיזכר בבני אבשלום / ששערותיו
נתפסו ברחמי / ולא יצא לי / לגמור את אבשלום בני / אני
בונה את אפשרויות הרגשתי / הרחמים שוטפים בי / והרעב האפשרי / רצונות התורשה/ ואבשלום שלא הורשה / בגלגול אחר אבשלום יהיה
/ אהובי ואני אחוש זכרה / כשאבשלום אהובי / תחושה גופנית או איך
בטני / ריקה מאבשלום בני / סידור של כוכבים / נופלים וחרב מכה / במגנט על לבה / הרגשה מדויקת: במה תילחם / ועל מה תנוח / הרוח / לא תישאך /
הרוח בני".
יונה וולך
