יום חמישי, 15 בספטמבר 2011

עלה דפנה


Lilach Bar-Ami, Sumer 2011, 2011©



Lilach Bar-Ami, Sumer 2011, 2011©

ניסיון לנסח רוח עכשווית, בת דמותה של אלת ניצחון מיתולוגית, שיערה הגולש שזור עלי דפנה, ולו רק בגלל הרצון לחמוק מבין אצבעותיו, נוטפות הדבש של מאהב עקשן בשם אפולו.
שיח חדש: "אזרח גדול", "טראחחטנברג", "ב' זה אוהל" "ג' זה טייקון שמן", גל ענק, לפחות כמו זה של הוקוסאי, מליון אנשים שמנסים בעיקר להכיל, לפלוט לאוויר העולם את כל מה שהסתירו משך שנים רבות רבות, תחת שטיח פרסי, מרוקני, פולני. אישה אחת ממוצא ... משתוממת על זו מהצד האחר, שהעזה לתפוס את מקומה ובעיקר על כך שהצליחה לגרום לתנועות בלתי מוסברות במרחב הציבורי, לא היא מעולם לא שמעה על אפקט פרפרים, ו/או תנועות ברומטריות באוויר, מסוג כלשהו.. גם לא על חיפושיות זבל, צרצרים או סלמנדרות, ו/או מדוזות סיניות שהשתלטו על הכינרת.
ועוד אישה שמופתעת מבת-קולה, הד חלש, כמעט בלתי נשמע, מצליח להשאיר אחריו שובל, הינומה, רקום טלאים, שקוף, דביק, מעט שמנוני ולח, (למרות שכבר חודש ספטמבר), בד מוכתם, בעל עצמה לא מוסברת, כזו שסוחפת וסוחפת, את כל מי שנמצא בקרבתו וגם מי שבמרחק רב.
ועוד אחת, שבקלות בלתי מובנת, פשוט אומרת את מה שאיש אינו מעז: "אנסו אותי".
וכמו שדבר לא קרה, בפסיעות קלות קלות, למרות כובד משקלה, אט אט מרחפת למשכנה, אי שם באוהל האדום שנמצא בשדרה, מתבוננת בנהר, שמזכיר את "הירקון" מחייכת לבת דמותה, ממתיקה שנית את סודה הגלוי: 
  "אנסו אותי".

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה