יום רביעי, 16 באפריל 2014

"שומר היערות" - פרויקט האנציקלופדיה

ראיון מיוחד עם לילך בר-עמי על הפרויקט בו היא עסוקה כבר ארבע שנים. 
מאת: אלונה ביאטריס מילר



Lilach Bar-Ami 2010-14


ש. איך הגעת לעסוק דווקא באנציקלופדיה?
ת. בפסח בדיוק לפני ארבע שנים השכנה עשתה ניקיון יסודי והחליטה להיפתר מסדרת הספרים של "אנציקלופדיה תרבות בהוצאת מסדה", היא שאלה אותי אם אני רוצה את הכרכים של האנציקלופדיה, התגובה הראשונה שלי הייתה לא, פשוט ידעתי שאם אקח את הספרים הם יסיתו את תשומת ליבי מהפרויקט בו הייתי עסוקה באותו זמן. למרות שהשבתי בשלילה, הספרים לא יצאו ממחשבותיי, למזלי הם נותרו ליד דלת הדירה של השכנה ובסופו של דבר החלטתי לקחת אותם.


ש. מתי התחלת לעבוד על הפרויקט?
ת. בחודש יוני של קיץ 2010 התחלתי לגזור מתוך הספרים את הדימויים, שמרתי על צורת גזירה מסוימת, מעין דגם שחוזר על עצמו ומייצר חללים עגולים בדפים, הייתי מושפעת מאמנית יפנית שעושה עבודות עם ספרים, אולם עד כמה שידוע לי היא עובדת עם כלים יותר משוכללים, אני גזרתי בעזרת מספרים קטנים של ציפורניים כל דף בנפרד, די מהר הבנתי שאיני יכולה לוותר על הדימויים, כך שהם הפכו למה שהכתיב את אופי הגזירה, בעיקר מבחינת הצורה. היו דימויים שנותרו בספר והיו כאלו שנגזרו. את אלו שגזרתי מיינתי לפי סוגים, למשל כל הגברים, כל הבתים, כל החיות, כל הפרפרים, דגים וכ'ד ושמרתי בשקיות ניילון, לכל שקית הוצמדה מדבקה שעליה נרשם סוג הדימויים שהיא מכילה.

הדבר המעניין שבאותו קיץ, הגעתי למצב בו הייתי חייבת עבודה נוספת לפרנסתי, המודעה הראשונה שראיתי באחד מהאתרים לחיפוש עבודה הייתה, " להוצאת ספרים דרושים אנשי מכירות", משום מה זה קסם לי, הרמתי טלפון, הלכתי לראיון, הסתבר שמדובר בהוצאה לאור שמתמחה בשיווק ספרי אנציקלופדיה. כך יצא שאחר הצהריים התקשרתי לאנשים כדי לשכנע אותם שיפגשו עם סוכן המכירות של ההוצאה, ניסיתי להסביר להם מדוע כה חשוב שלילדם יהיה ספר אנציקלופדיה, למרות שאנו בעידן הדיגיטלי, ובלילה רוקנתי את הספרים שהיו ברשותי מתוכנם, הוצאתי אותם מכלל שימוש. פעולה שבהחלט מנוגדת לזו שעשיתי במסגרת העבודה.





Lilach Bar-Ami 2011


ש. מי זה שומר היערות?
ת. "שומר היערות יושב על המגדל ביער, הוא שומר על החזירים שלא יכרסמו את השורשים של העצים, הוא גוזר ומתפרנס, מתפרנס וגוזר"
למעשה זה מעין סיפור מסגרת שתפרתי, כזה שמהווה מניע ליצירה.. כי סתם לשבת מידי לילה ולגזור עשרות ואף מאות דפים זו יכולה להיות פעולה מאד משעממת ומתישה, חסרת תכלית, ואילו הסיפור נתן לגיטימציה ומוטיבציה למעשה. 

ניסיתי להיכנס לראש של "שומר היערות", לחשוב מה הוא מרגיש, למה הוא עושה את זה, מיהו, מי הם החזירים, אולי אלו כל אותם ההפרעות לקיום מעשה האמנות, הפנטזיה של "השומר" לשלב בין פרנסה ליצירה והנה הוא מצא פיתרון, בזמן שהוא שומר על היערות הוא עושה את מה שהוא הכי אוהב, הוא גוזר. "גוזר ומתפרנס, מתפרס וגוזר". הוא חולם על כך שמישהו ימצא איזה עניין בפעולה חסרת התכלית בה הוא עסוק וגורלו ישתנה.. למעשה אפשר להגיד שהוא "האמן".


ש. האם יש עוד מחשבה שעומדת מאחורי רעיון ריקון הספרים מתכולתם?
ת. כן הרבה מחשבות, ראשית המחשבה על המעבר מעידן הנייר, החומר, הספר לעידן הדיגיטלי, כל המידע נשמר במדיה דיגיטלית, אין עוד צורך ממשי בספר וכמובן אתר  "וויקיפדיה", שמחליף את האנציקלופדיה, ובעיקר המחשבה הפוסט מודרנית, המערערת על כל אמת אפשרית, אין אמת אחת, אין היסטוריה שאפשר להגיד בוודאות זה מה שהיה, "היסטוריה" זה סיפור וסיפור מעצם טבעו מסופר בעיני המספר, כך שמראש הוא מוטל בספק, אם כך אין ערך אמיתי לאנציקלופדיה כמקור מידע, כי המידע זה דבר יחסי, בעיני המתבונן, רוב ההיסטוריה מסופרת מעמדת כוח, אותו כוח שולט שיש לו אינטרס מה לספר, לתעד למען הדורות הבאים. יש להניח שאם ההיסטוריה הייתה נכתבת מנקודת מבט של העבד היא הייתה שונה לגמרי ולכן חלק מתהליך הריקון של הספרים, נעשה מתוך מחשבה של פירוק ההיררכיה ההיסטורית וחיבור והרכבה מחדש.

למשל בעבודות הקולאז' שנעשו מהדימויים שנגזרו, "האישים", מלכים, עבדים, משרתים ואדונים מאורגנים מחדש במעמד שווה, הם הופכים להיות חלק  מ"הטבע הדומם".


ש. ובכל זאת בספרי האנציקלופדיה, יש גם פרפרים, הרי געש, פרחים וכד'?
ת. יש להניח שגם אזורי גדילה ותנועות הציפורים במרחב משתנים בהתאם לשינויים באקלים ותנודות בחלל. שינויים באטמוספרה ובעיקר "אגו" האדם, אותו רצון שמשפיע על התנהלות העולם. למשל ע"י הזיהום שמייצר בעל כורחו ואף במודע.






Lilach Bar-Ami, Collage 2011


ש. אגו האדם?
ת. כן. התבוננות בעולם דרך התפיסה של חוכמת הקבלה טוענת בין היתר כי כל מה שהאדם חווה זה דרך חמשת החושים שלו, דרכם הוא רואה את העולם כנפרד, יש חפצים, ספרים, פרחים, יש עוד אנשים, ציפורים וכד', אך למעשה הכול אחד, ואילו מה שיוצר את הריבוי, אותם הרבה פריטים נפרדים זה "האגו", שהוא הרצון של האדם, אולי אני לא מסבירה טוב את הרעיון הקבלי, אבל זו ההבנה שלי שבהחלט תואמת את התפיסה הפוסט מודרנית, לשאול מחדש על אותם אמיתות שקיבלנו כמובן מאליו, למעשה הכול נוצר מהרצון האנושי.

לפי הקבלה היהודית, יש רק "רצון". אם כך למעשה אין באמת שום דבר ולכן "הספר" וכל מה שהוא מכיל אינו עוד רלוונטי ועובדה הנה עכשיו יש טכנולוגיה חדשה, מבוססת על דימויים דיגיטליים, כאלו המורכבים מתכנות של ספרות, ולרוב אף נותרים במימד הזה. בעשירית השנייה אפשר לצור דימוי. אם חושבים על הדורות הבאים, אלו שתהיה חסרה להם החוליה של המעבר מעולם אחד לשני, מבחינתם העולם הווירטואלי, דיגיטלי, יהיה "היש" היחיד.

חכמת הקבלה טוענת בין היתר שתהליך התפתחות "אגו" האדם והעולם היה צפוי מראש, ולכן אחת השאלות שמטרידות את "שומר היערות" היא אם כל זה היה ידוע מראש, מדוע היה צריך להרוס כל כך הרבה יערות לטובת ייצור הנייר ואז לעזוב הכול ולהמשיך לעידן הדיגיטלי, אולי בכלל היה ניתן לקפוץ מיד לעידן הדיגיטלי ולחסוך את הרס היערות והפרת האיזון האקולוגי.. כמובן שכל שלב הכרחי כדי להבין את הקודם ובעיקר החשיבות שלו להתפתחות האדם. לפי הקבלה התכלית של האנושות היא לחזור להיות אחד, לוותר על ההפרדה, "האגו" ובעיקר "האגואיזם" שכה אופייני לתקופתנו, תקופה שאותה ה"מקובלים" צפו מראש, ולשם כך לדור שלנו כתבו את "ספר הזוהר" שמלמד איך עושים את זה, איך מתחברים מחדש לאחד, איך הופכים אגואיזם לאלטרואיזם.

ולכן "השומר" כל כך מוטרד, הוא מרגיש שבעולם החדש המתוקן אין עוד מקום ל"אגו" הענק שלו, לרצון של האמן, להיות כה מיוחד, הנה עכשיו כולם "צלמים", כולם "מבקרי אמנות", "פרשנים" עסוקים ב"סלפי" אז מיהו האמן? כולם? כשכולם אותו דבר אז אין אחד, אינסוף דימויים שמבטלים את הדימוי האחד, המיוחד? (מזכיר לי שלא מזמן חברה כתבה לי במייל, "יש כל כך הרבה אמנים טובים מה יהיה, שוק האמנות הפך לכריש טורף..", יש להניח שתמיד היו מלא אמנים טובים ומצוינים, רק שהיום יותר אנשים יכולים להרשות לעצמם לעסוק באמנות, גבולות האמנות התרחבו, הם אינסופיים וכן יש תקשורת שמאפשרת את הנראות לכולם ולא רק למי שמישהו שהוסמך לכך החליט לכתוב עליו במדור "גלריה" של עיתון "הארץ" או מוסף תרבות של  "ידיעות אחרונות" או "מעריב".)



Lilach Bar-Ami 2014


ש. האם הצלחת להיכנס במהלך העשייה לראש של "שומר היערות"?
ת. כן אני חושבת שמאד, החלטה נוספת הייתה לנהל יומן, שבו יתועד התהליך שעובר על "שומר היערות" בתקופת העבודה על הפרויקט, כאמור קיץ 2010. ביומן בין היתר ציטטתי קטעים של טקסטים שגזרתי מהספרים, זו הייתה הדרך לשמור אותם, בהתחלה חשבתי שאוכל להתמקד רק בפעולת הגזירה, אולם הקריאה הפכה לחלק מהתהליך, לא יכולתי לעצור בעדי מלקרוא את הטקסטים. חלק מהטקסטים ממש הזויים, הם נכתבו בשנות החמישים, שישים, כשהאנציקלופדיה יצאה לאור.

במקביל לעבודה על הפרויקט קראתי את הספר "קפקא על החוף" של הסופר היפני הארוקי מורקאמי, ביומן  של "השומר" יש גם התייחסות לדמויות מהספר, למעשה הספר של מורקאמי היווה את ההשראה לכתיבה. הגיבורים של מורקאמי לעיתים נעים בין מספר עולמות, שבדרך מסתורית קשורים זה בזה, מעין תנועה בין מציאות לדמיון וזה היה אולי המקום הכי נכון לשומר לשהות בו, אי שם ביער, אולי "היער הנורווגי" של מורקאמי, או לחילופין עמוק בבאר מ"קורות הציפור המכאנית" או באיזו ספרייה נידחת, אליה ברח גיבור הספר "קפקא על החוף". אלו מקומות שבהם אפשר להתנתק מהמציאות ולחלום.. היומן היווה חלק מהפרויקט, בו הועלו השאלות שהטרידו את השומר לגבי העיסוק ב"ספר", בגזירה, בדימוי.


ש. מה בקשר לדימוי?
ת. שאלת הדימוי בעידן הדיגיטלי מאד הטרידה את "השומר", שלטענתו פעם היה צלם, דרך אגב הוא מכונה הירוקי, (כן מזכיר קצת את השם הארוקי). גורל הדימוי בעידן בו בכל עשירית שנייה נולד דימוי חדש, כולם מצלמים, סוג של צלמים, במכשירים שונים, רוב הדימויים נותרים במימד הווירטואלי, מפעלי קודאק נסגרו, חנויות לפיתוח תמונות נסגרות מידי יום, לטענתו הוא עבד בכזו חנות. השאלה שהוא עסוק בה היא האם יש טעם לייצר דימוי חדש, אולי כדאי פשוט לקחת את הדימויים הישנים, למחזר ולשדרג אותם, אין טעם לייצר עוד דימוי חדש רגעי, כזה שאורח חייו הוא במקרה הטוב מספר שניות.
בתחילת היומן הוא מכנה את שלל הדימויים שהוא גוזר ואוסף בצנצנות זכוכית כ"תרבית התרבות", מה שגם מעיד על עיסוק בשימור העבר, שימור התרבות. אותו עולם שהנה אוטוטו יעלם. הוא מציע לתת את הדימויים לאמן או אמנית אחרים והם יחליטו מה לעשות איתם.


ש. אז למי הוא נתן את הדימויים בסופו של דבר?
ת. האמנית שקיבלה את הדימויים מהשומר זו הייתי אני, לשמחתי. עשיתי ניסיונות רבים איתם, כולל סריקה הדפסה ,קולאז'ים דיגיטאליים וקולאז'ים ממשיים. בסופו של דבר הדימויים שגזרתי מהספרים לאחרונה נשמרו בצנצנות זכוכית. זה היה הרעיון  של "שומר היערות", שבסופו של דבר נראה לי הכי נכון, הכי מבטא את הרצון ל"שימור",  הצינצנות ימכרו למעוניינים במחיר סימלי, ובעצם כל מי שירכוש צנצנת יהיה שותף בשימור "אנציקלופדיה תרבות בהוצאת מסדה".



Lilach Bar-Ami 2014


ש. מדוע "השומר" מדבר על אנציקלופדיה יפנית?
ת. יש להניח שהספר "קפקא על החוף" שקראתי בזמן הפרויקט השפיע על בחירת המרחב של העלילה, וכן עבודות קודמות בהם עסקתי בדימוי "יפן" כדיאלוג עם "השם", שאולי הוא בכלל "כאן"? התייחסות ל"אחר" המובהק כדי לבחון את הדבר הקרוב ואת העצמי מחדש.
השומר יושב על המגדל ביער שנמצא ביפן, סמוך לעיר טוקיו, האם יש שם יערות, אין לי מושג, אחרי הכול זה סיפור, אחרי הכול מדובר על עולם וירטואלי, כפר גלובלי, זה לא ממש משנה איפה אתה נמצא, המחשבות שלך יכולות להיות בכל מקום, לנוע במרחב הגלובלי, הרי שום דבר אינו ממשי,
 גם בסיפורים של מורקאמי התודעה נעה ממקום למקום, הגיבור יכול לעשות מעשה נורא ובכלל לא לדעת שהוא זה שעשה את זה, יש משפט בספר "קפקא על החוף" בו אומר "גיבור" העלילה, הלוואי ואפשרי היה שהמיכל יהיה בתוכי ולא אני בתוך המיכל, הכוונה כמובן לגוף, אז מיהו באמת "האני"?
 האם ל"שומר" יש שתי ישויות, כמו למשל "השומר" ו"האמנית"? אחרי הכול זה סיפור, הכול יכול להיות, הסיפור נכתב בבלוג ברשת האינטרנט.
בסופו של דבר הוא חוקר את המקור של האנציקלופדיה באמצעות חיפוש מהיר ב"גוגל", והאמת בדבר מקור האנציקלופדיה העברית ולא יפנית נחשף במהלך היומן. או לפחות השאלה עולה..


ש. למה בלוג?
ת. בתקופה ההיא מאד אהבתי את רעיון "הבלוג", במשך שנים נהגתי לכתוב מעין "יומן" תחילה במחברות ואז בקבצי וורד ואז יום אחד החלה תופעת "הבלוגים" פתאום כולם כותבים יומנים ברשת, חושפים את החיים הפרטיים שלהם בפני כל העולם, זה נראה לי הזוי. לא היה שום סיכוי שהיומנים שלי יעברו לרשת ובכל זאת הרעיון קסם לי אז התחלתי לייצר דמויות בדיוניות, כאלו שכתבתי בשמן, אולי למעשה "שומר היערות" הוא עוד דמות אחת מיני רבות, הראשונה הייתה אלונה מילר, שעד היום מידי פעם ממשיכה לצלם דרך חלון הדירות השכורות בהם היא מתגוררת את השמיים והנוף והבניינים והשכנים ממול, בעבר היא תיעדה מיד יום את הכביסה של השכנה ממול, התלויה על החבל, מצב המיטה שלה ושל בן זוגה ואת הצלחת עם הארוחה העיקרית שאכלה מידי יום. אלונה זכתה להצלחה רבה באתרי אמנות  שיתופיים שנפתחו באותו זמן ברשת,  תופעה שסימנה בין היתר את ההתלהבות הראשונית מרשת האינטרנט ואפשרות  השיתוף, למשל באתר myatspace, שהיה אחד הראשונים לשיתוף אמנות ברשת, מפעילי האתר שוב ושוב שיבחו את התצלומים של אלונה ונתנו להם מקום מרכזי בדף הבית של האתר ואף כתבו לה מכתבים אישיים מלאי שבחים, כולל הצעות להציג בתערוכות בניו יורק. אולם אלונה מילר כמו "שומר היערות" מעולם לא הייתה ..


ש. למה בכלל לצור זהות בדויה?
ת. באותה תקופה מאד אהבתי את האמנית סופי קאל וגם עבודות מסוימות של סינדי שרמן, מראשית דרכה, המשחק עם זהויות קסם לי, חושבת שיש מעט מאד אמנים שמסתפקים בדמות האחת שמזוהה איתם ובכלל רוב האנשים חולמים להיות לפחות לזמן מה מישהו אחר, או אולי מפנטזים על מי שהיו או יהיו בגלגול אחר, אם יש כזה דבר. תמיד חשבתי שאם אבחר שוב אהיה צלמת, פשוט צלמת!, נולדתי לתוך הצילום, שנות ילדותי עברו עלי במעבדה, לצד אבא שהיה צלם חובב ופיתח תמונות, כשהלכתי ללמוד אמנות צילום זה נראה לי הכי קל.. אז מבחינתי לא בא בחשבון לוותר על כל מה שדורש "סקילינג" ולהתמקד בצילום.

והנה תחילת המאה ה21 נשאלת השאלה מה זה צילום, מי צלם, האם כל אחד צלם, כל חובב, ו/או רק מי שלמד במקומות הנכונים. אותי באופן אישי היום מאד מעניין העיסוק בשאלות של רעיון, (קונספט), ודימוי, למשל עיסוק בשאלות כמו מקור והעתק, שספק אם בכלל רלוונטיות בעידן הנוכחי, אז לא משנה איך קוראים לזה, איך זה נוצר, במצלמה, בפוטו שופ,
באייפון, העניין זה המחשבה על מה עושים עם זה, מה רוצים להגיד, האם יש עוד מה להגיד..  ובוודאי לא ההגדרות, וגם לא שאלת המדיה צילום, ציור, פיסול.., ובוודאי לא "סקילינג"  מה שבטוח בגלגול הבא לא אהיה צלמת וגם לא ספרנית.



Lilach Bar-Ami, Collage 2011


ש. האם ביומן יש עוד דברים חוץ מציטוט הטקסטים שנגזרו מספרי האנציקלופדיה?
ת. כן היומן כאמור התנהל בבלוג, יש בו ציטוט של חלק מהטקסטים שגזרתי מהספרים, וכן דיאלוג וניכוס או יותר נכון עיסוק בשאלת הניכוס, של דמויות של הארוקי מורקאמי מהספר "קפקא על החוף" כמו למשל "הנער עורב", אקט שמייצר שאלה על ניכוס של דימוי ספרותי, בדומה לדימוי הצילומי או ציורי, האם זה לגיטימי, אולי זה "רדי מייד", האם מותר להשתמש בדימוי של מישהו אחר, האם יש לשמור על זכויות יוצרים, והאם בכלל בעידן הנוכחי, המתאפיין בהעתק של העתק של העתק של העתק ללא מקור (מה שבודריאר מכנה סימולאקרה) שאלת ההעתק עוד בכלל רלוונטית.

מה שעוד מעניין ביומן בגלל שהוא נכתב בבלוג, נוצרו דברים לא צפויים כגון רומן שמתקיים במימד הוירטואלי, עם אחת הדמויות שקוראת את הפוסטים שמפורסמים בבלוג ברשת, שספק אם יש כזו דמות? עוד מימד שמעלה את שאלת האמת ובדיה, הסתתרות מאחורי דמויות שכה שכיחה לתקופה שלנו..


ומה עכשיו?
ת. אולי הגיע הזמן להציג את הפרוייקט כולו, הספרים הוצגו בתערוכה "שיתוק שינה" בקיבוץ גלויות 45 ב2010 וגם בבית האמנים בתערוכה הקבוצתית "אסקפיזם", כנראה שבתערוכה המסכמת  יוצגו הדימויים שנגזרו מהספרים בצנצנות זכוכית, פינת העבודה של השומר והיומן בקובץ דיגיטלי.



Lilach Bar-Ami 2014


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה