הסיפור על סבתא של אלה

לזיכרה של אלה אמסטר

23.4.2017

היא ביקשה ממני להמשיך את הסיפור, באופן לא מודע, אולי מודע, הסיפור על האישה שקפצה מהגג, רק כדי לא ליפול בידי הנאצים, בעודה בחיים. הסיפור של סבתה של אלה, אימו של אביה, סבתא רבתא של בן זוגי. המעט שאני יכולה לעשות הוא להמשיך את הסיפור של אלה, שהלכה מן העולם הזה לפני שנה.

התצלום ניצב בסלון הבית, על השידה החומה מעץ מהגוני, אולי עץ אחר, מהגוני נשמע יפה, קצת רומנטי. בכל ביקור שלי בבית של משפחת אמסטר, במהלך שלוש עשרה השנים שהכרתי את אלה, היא סיפרה לי על קורות האנשים מהתצלומים. כמו מנטרה, שוב ושוב היא סיפרה את אותו הסיפור, הסיפור של האנשים שמופיעים בעשרות התצלומים, שחור לבן, חום אדמדם וספיה, מפוזרים ברחבי הבית הגדול והמטופח. האנשים האלו הם חלק בלתי נפרד מהבית, כל שכן מחייה, היא סיפרה את הסיפור שוב ושוב, כדי שהיא לא תשכח, כדי שאנחנו לא נשכח. 

בתצלום שמונח על השידה בסלון - סבתה של אלה, אמו של אביה, סבתא רבתא של נתן. זו האישה שצועדת ברחוב פולני, לבושה במעיל שחור אוחזת בידה האחת תיק קטן, זו האישה שאימה של אלה רחל "רושקה", אסרה עליה לדבר איתה, היא לא מרשה לביתה לדבר עם החמה שלה, היא לא מרשה לילדה לדבר עם סבתא שלה.

אלה נהגה לומר – "היא הייתה גיבורה, כשהגרמנים הגיעו אל ביתה, היא לא רצתה ליפול לידיים שלהם, אז היא קפצה מהחלון, אני יודעת את זה, כי חייל מהבריגדה סיפר לי את זה בארץ, אחרי המלחמה." 

אלה עלתה ארצה עם הוריה רושקה ורומק לפני המלחמה, כשהייתה בת ארבע.

עיניה דמעו, כשסיפרה לי בפעם המי יודע כמה על כך שאימה, לא הרשתה לה לדבר עם הסבתא.

הסיבה כפי הנראה, בגללה רושקה, אימה של אלה, לא אהבה את חמתה, טמונה בכך שהוריו של ירחמיאל (רומק), כלומר הסבתא ובעלה, סבורים היו שהכלה רושקה אינה מספיק טובה לבנם.

אולם רושקה, הוי רושקה, נערה טובה מבית טוב, בית דתי, לא ויתרה על אהבתה לרומק, היא הייתה יפת מראה, היא ידעה איך להפעיל את קסמיה על רומק הצעיר והנאה מאוד, אך גם "פרפר", איך ללכוד אותו ברישתה, על אף "כל הבחורות" ועל אף דעתם של הוריו.

עוד זכרה אלה שבבית סבתה היו שלוש מדרגות שהובילו לארון, "שם היא שמרה את הממתקים לנכדים".

אתמול הבטתי שוב בתצלום הסבתא הגאה, צועדת ברחוב הפולני, לראשונה הבחנתי בילדה הקטנה ואימה, או המטפלת שלה, צועדות גם הן ברחוב, ממש מאחורי הסבתא. היתכן שמדובר באלה והמטפלת שלה?, הדמויות הזכירו לי תצלום אחר בו נראות אלה והמטפלת שלה. האם יכול להיות כי הדמויות האלו ברקע הן הסיבה לכך, שבכל פעם שאלה דיברה על הסבתא, היא הזכירה את זה שאימה לא הרשתה לה לדבר איתה, כך ברחוב הן חלפו על פני הסבתא, מתעלמות ממנה. התעלמות שהעיבה על ליבה הצעיר של הבת שצייתה לאם. 

האם אלה הייתה מודעת לנוכחות של דמויות הבת והאם או המטפלת ברקע התצלום? האם צלם רחוב צילם את התמונה, ממש רגע אחרי שהבת והאם (או המטפלת) חלפו ברחוב על פני הסבתא, האם הצילום צולם בעוד יום אחד מהימים, בהם חלפו האם והבת ברחוב על פניה של הסבתא, כשהן מתעלמות ממנה.

האם בשביל אלה נוכחות הדמויות ברקע של האם והבת הייתה כה בהירה, עד שלא הייתה צריכה לציין את זה במילים, נוכחות שבאה לידי ביטוי ברגש, דימוי שמעלה רגש מיידי, בדרך כלל מייד אחרי שסיפרה את סיפור הגבורה של סבתה שקפצה מהגג, נזכרה בכך שאימה לא הרשתה לה לדבר עם הסבתא ברחוב ובכתה. (כנראה זו ילדה אחרת. אבל האיזכור קיים).

למטה אלה והמטפלת צועדות ברחוב הפולני.

אלה כאמור אהבה לדבר על הדמויות מהצילומים, כששאלתי שאלות, היא הפליגה בזמן, צללה את תוך ההיסטוריה המשפחתית, עברה, הילדות שלה, העצב שלה, השמחה שלה, אחרי שהיא נפטרה הסתבר שיש עוד מאות תצלומים ברחבי הבית הגדול, עשרות אנשים שאת סיפורם לא נדע לעולם. בכל פעם אני מחברת עוד חלקים מתוך הפזל הגדול, של משפחות קילשטיין ומורטקוביץ, הוריה של אלה, שלימים התחתנה עם קורט והפכה לגברת אמסטר. אבל זה כבר סיפור אחר..

נ.ב. התמונה של הסבתא צועדת ברחוב נסרקה מהתצלום בסלון, שהוא סריקה של המקור, אין לי מושג כרגע איפה המקור. אחפש. לצערי אין לי מושג גם מה שמה של הסבתא?

תמונה נוספת של הסבתא צועדת ברחוב הפולני. סגנון לבוש דומה, יותר קליל, כנראה יום אביבי בפולניה, מי זו לידה? 

רושקה היפה, אמה של אלה, בצעירותה

אלה הקטנה עם הוריה ואחיה, כנראה קצת לפני שעלו ארצה (אולי כבר בארץ?)