Lilach Bar-Ami 2008 ©
לעיתים עולה החשש מפני הרגע בו יופיע מר ק' ויאשים אותי בפתיחת מאות בלוגים במשך השנים, גניבת אינספור שטחים, חוסר התחשבות בזולת ובעיקר יצירה אינסופית של זהויות בדויות, ברור שאתכחש להאשמות, אבל מר ק' כשהוא מאובזר בחצי חיוך יפרוש בפני את הדו"חות שהשיג בעורמה ממר צוקרברג, ובזמן שאגמגם, אאדים, אכחיל.. הוא ינסה להסביר לי שחומרת הבעיה אינה טמונה בכך שאני מתחזה, אלא בכך שאני עסוקה בשלבים הקשורים לגיל ההתבגרות.
ואני. אני אנסה לשווא להוכיח למר ק' שזמן רב לפני שנפגשנו לראשונה בדיזינגוף פינת בן-גוריון, טסתי עד ניו יורק, נכנסתי למוזיאון וויטני, זה היה כמדומני בשנת 1987, או אולי 88, כן במאה הקודמת, שם זכיתי לראות את יצירותיה הבתוליות של מרת שרמן, untitled, שחור לבן, פספרטו, גודל בינוני ומטה, אחפש עוד סימנים כגון: filmו noir, כדי להוכיח את צדקתי, אספר למר ק' גם על מבחן הקבלה ההוא לאקדמיה, בו אפילו צוות הבוחנים לא ידע מי היא אותה מרת שרמן סמך, זו שבזכותה כמעט התקבלתי, אבל רק כמעט, הייתי מספר 2 ברשימת ההמתנה, אצטדק בפעם המי יודע כמה בפני מר ק' ואגיד את המשפט המפורסם "גם אניש קאפור לא ...", אשלוף מכיסי את גזיר הנייר הצהוב עם הכתבה ההיא מהניו-יורק טיימס ששמרתי בארון הסודי: "איך לעשות נאן גולדין משלך" ואז ממש ברגע בו כמעט אנשום לרווחה..יוציא מר ק' מכיס מעילו את הקלף האחרון, "וויקיליק", ינעץ את זוג אישוניו השחורים באלו שלי ויגיד:
you are under arrest"" "גברת סוזאנה".
you are under arrest"" "גברת סוזאנה".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה