"היינו העתיד", סוף הספר, טקסטים שמתחברים לדימויים שיצרתי בעבר

 Lilach Bar-Ami, Collage with images from the Encyclopedia, 2011, 80x80cm

"זה היה רגע מרוסק  אבל זוהר, רגע שבו האדם מקבל את הכבוד המגיע לו  על העובדה הפשוטה, המפליאה, שהוא נמצא כאן: על מאבקו לחיות, לתפקד, כמו כל יצור חי, כמו נמלה, כמו עץ. רגע שבו הצדק יורד ללא התראה על הארץ, וכל העבודות האפורות הוכרו כמפעל חיים: רגע שבו כולם שווים בפני העולם. כמו החמלה שלנו לאנשי פומפיי, כלומר, החמלה לאנשים ביקומים מקבילים, למה שלא היינו אף פעם, למה שלא נהיה. כמו שאנחנו משתאים לנוכח שלדי אדם במוזיאוני מדע." (יעל נאמן, היינו העתיד, עמ 193)