Lilach Bar-Ami 2010 ©
20.8.10
ניתן לאפיין את השהייה ביער במצבי
תודעה שונים. כאלו הנעים בין ערות ליקיצה. מדובר בעיקר בדרגות שונות של חלימה,
המתאפיינות במצבי הזיה, שמתרחשים לעתים דחופות.
מידי פעם אני מתעורר, בעיקר
כדי להפחיד חזיר זה או אחר שהעז להתקרב לאחד העצים, כדי לכרסם את שורשיו. אני
כבר מסוגל לזהות את רוב החזירים. לרוב מדובר באותם חזירים, אלו שלא
חוששים לחצות את הקווים האדומים ולהגיע ממש עד העץ. במשך הזמן נתתי
להם כינויים, בהתאם לשמות העצים, אליהם הם נוהגים להתקרב במטרה לאכול את
השורשים, הופתעתי מהגילוי שלכל חזיר יש את העץ האהוב עליו, אליו הוא נוהג
לחזור שוב ושוב.
לחזיר אחד קראתי לימון, לשני תפוח,
לשלישי ברוש, לרביעי ארז ולעוד אחד אלון. בעזרת הכינויים אני יכול לזהות כל חזיר
וחזיר, למדתי להכיר את אופן ההתנהלות של כל אחד מחיות הבר האלו. למשל אלון, הוא חזיר שמן במיוחד, הנע באטיות ובכבדות, במן תנועות סיבוביות, שמותירות את גופו
כמעט באותו המקום, גם בזמן שהוא הולך, עד שלעתים, כשאני יורה באוויר את שתי היריות
כדי להפחיד אותו, הוא מתקשה במיוחד לברוח, אבל נראה שהוא כבר מכיר אותי, בערך כמו
שאני אותו, הוא יודע היטב את חוקי המשחק, ולכן לא ממש ממהר לזוז מהשטח, לא פעם אני
נאלץ לירות לאוויר שתי יריות נוספות כדי להרתיע את אלון, או לפחות להזיז אותו
ממקומו, הסמוך לשורשי העץ.
החזירים האלו הם חלק בלתי נפרד
מאותם מצבי תודעה שונים שאני חווה ביער. חלק מתנועת המספריים הגוזרות, רחשי היער
השונים: פכפוך המים, ציוץ הציפורים, רשרוש העלים וחרחור החזירים, כל אלה חודרים אט
אט לתוך החלומות, לא פעם אני מוצא את עצמי מנמנם באמצע היום, כשראשי מונח על ספר
האנציקלופדיה, שאני עסוק בגזירתו. זה לא משהו שיש לי שליטה עליו, זה פשוט קורה, על
רקע ניגון קולות היער, אני נכנס אט אט אל תוך הספרים, דף אחר דף, פוגש דמויות,
אישים, מאורעות ומושגים שונים, כל אלו מתערבבים בין שכבות תודעתי..
תומאס אלווה אדיסון מופיע כישות
נטולת גוף, בדומה לאני שמופיע מולו, שנינו מרחפים סמוך לתקרה לבנה, ממנה משתלשלת
נורת חשמל בודדה. אני מנסה לברר איתו, למה ישות נטולת גוף צריכה כל כך הרבה אור
מלאכותי, ואיך אנשים בכלל הופכים לממציאים כל כך חשובים ומפורסמים, הוא רק צוחק
לעברי, צחוק ללא גוף, ללא שום נוכחות ממשית בה אני מסוגל לגעת בגופי, תודעתי, שגם
היא בדומה לתומאס, כולה מרוכזת במן ענן לבן סמיך של אוויר דחוס, שנינו מרחפים מעל
צמרות העצים, חגים סביב קצהו החד של עץ הברוש. (אני מתאפק שלא לספר לו על נורת הספירלה,
זו החסכונית, נטולת החן, שאני כה מתקשה להתרגל לאור שמפיצה)
זה אותו אני, נטול משקל, גם
כשמופיעה מולי פרל בק, סופרת הילדות האהובה של אימי, איתה אני מנסה לברר, איך אפשר לכתוב
סיפורים תחת מצבי תודעה שונים, והאם היא באמת חשבה בילדותה שהיא ילדה סינית.
"פרל הארבור", אני מתבלבל ומכנה אותה על שם אחד הקרבות ההיסטוריים, שמתערבבים כנראה באיבר שהוא מוחי, ביחד עם כל שאר השמות והתאריכים, היא מסמיקה
ונעלמת, עכשיו אני כבר לא בטוח איפה אני נמצא, אט אט גופי שוקע בתוך עצמי, תודעתי,
זו שמשתלטת על כל מה שהוא אני, אני הירוקי שומר היערות, אני ששומר על העצים מפני חזירים,
שרק לא יכרסמו את שורשי העץ..
אולי זה לימון שמעיר אותי באופן
מפתיע, כולי מזיע, נוגע בגופי לבדוק שהוא אכן נמצא בתוך המגדל ביער, שוב החזיר בעל
התכונות הכי אנושיות ביער מנסה לכרסם את שורשי עץ הלימון, אני יורה שתי יריות
באוויר, לימון מסובב את ראשו לעברי, מבטו מופנה למעלה לעבר המגדל, נעוץ בזוג אישוניי, הוא מהנהן לי בראשו לשלום, כפי הנראה מחייך אלי, מסתובב בתנועה איטית, כזו
המזכירה סרט במצב סלואו מושיין ונעלם אל תוך היער.
(קטע מתוך היומן "שומר היערות", שנכתב במסגרת "פרויקט האנציקלופדיה", 2010,
שומר היערות יושב על המגדל ביער, בזמן שהוא
שומר על עצי היער מפני חזירים שאוהבים לכרסם את השורשים, הוא עסוק בגזירת
האנציקלופדיה לתרבות ואמנות. הוא גוזר ומתפרנס, מתפרנס וגוזר.)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה