Suzanne & Adam's project

 Lilach Bar-Ami 2014  

למעלה: לילך בר-עמי, יפנית, דימוי מתוך "הפרויקט של סוזאן ואדם", התצלום נמצא בין ערימת תמונות נשכחות בבית של משפחת אמסטר, זהות המצולמת לא ידועה, התמונה צולמה ב"גיליפוטו" אלנבי 88 תל-אביב. 

הפרוייקט של סוזאן ואדם

הפרוייקט של סוזאן ואדם עוסק בניכוס תצלומים של אחרים, לרוב אלו תצלומים שנמצאו באוספי משפחה שונים, בעיקר האוסף של הוריי והאוסף של הוריו של בן זוגי, וגם תצלומים שמצאתי ברחוב, המכנה המשותף לרוב התצלומים הוא שלרוב לא ידוע מי צילם אותם, ולכן אני מרשה לעצמי לנכס את התצלום, חלק מהתצלומים צולמו ע"י אבי, כמו למשל תצלומים של קרובי משפחה מחו"ל, גם באלו כמו באחרים אני מרשה לעצמי להשתמש בגדר "רדי מייד", בהתאם למשנתו של  האב הרוחני מרסל דושאן לפיה האמן יכול לבחור את היצירה, אינו חייב ליצור משהו חדש, מה שקובע זה ההקשר.

אני בוחרת את הדימוי מבין ערימות תצלומים שהצטברו במגירות בבית הורי, חלקם סודרו באלבומים ואחרים מוינו והושמו בתוך קופסאות נעליים לבנות, את הדימוי שבחרתי אני סורקת, מעבדת במידת הצורך, מדפיסה מחדש בגודל אחר, מוסיפה כותרת לתמונה וחותמת את שמי.

חשוב לציין שמדובר רק בתצלומים שנעשו עי מצלמה מכאנית, אנלוגית, כאלו שצולמו טרם העידן הדיגיטלי, חלקם נעשו עי צלם בסטודיו מיוחד ורובם ע"י צלם חובב. 

"הפרוייקט של סוזאן ואדם" נעשה בעקבות מפגש מרגש עם הסדרה Floh של האמנית הבריטית טאקיטה דין,(Tacita Dean), דין ניכסה תצלומים שמצאה בשווקי פשפשים שונים, תצלומים שהושלכו ע"י אנשים, חלקם כי היו פגומים ו/או בעלי התצלומים נפטרו ובאופן כלשהו האלבומים הגיעו לשוק.

דין עסוקה במעבר מהאנלוגי לדיגיטלי, יצירתה מתאפיינת במבט מלנכולי, הנוגע בקלות שבה ניתן לעבור ללא כל קונפליקט ממערכת אחת לשנייה. היא נוגעת בהשלכות של שינוי זה על המבנה החברתי והזיכרון שמנכיח לנו, כמו למשל השינוי שעבר אלבום המשפחה שהפך לקובץ במחשב.

הפרויקט נוגע בגבולות המתקיימים בין שני העולמות, זה האנלוגי וזה הדיגיטלי. מעלה שאלות על שינוי שהוא כביכול קטן, אולם יש לו השלכות רבות על העולם, החל מצריכה שונה של המדיה, שימור זיכרונות וחוויות אישיות וכלה בשינויים המשפיעים על כלכלת העולם, כגון סגירת מפעלים שתוצרתם קשורה לעידן האנלוגי, כגון מפעל קודאק שייצר בין היתר את סרטי הפילם למצלמות. (דין עשתה סרט על סגירת מפעלי קודאק).

בעוד הצילום האנלוגי כלל בתוכו הרבה "טעויות", בצורת תצלומים לא מוצלחים, או לא מרצים את הלקוח, ולמרות זאת הן נשמרו מסיבות שונות, אימי למשל נהגה בעידן ההוא (שרק היה לא מזמן) לקרוע כל צילום שבו נראתה בת דמותה באופן שלא מצא חן בעיניה, מייד לאחר שאבי חזר ממעבדת הצילום בקיבוץ, כשהוא אוחז בידיו ערימת נייר קטנה, שהכילה 36 תצלומים חדשים של בני המשפחה. לעומת זאת בעידן החדש בפחות משנייה ניתן פשוט למחוק את קובץ הצילום שאינו מוצלח מהמחשב, כאילו לא היה ולא נברא, ובאותו זמן לייצר תצלום חדש.

כמות התצלומים והדימויים שנוצרים בכל רגע בעולם הם אינסופיים, בעוד שקודם קיבלנו ליד תצלום על נייר, משהו מוחשי שניתן לאחוז בו, לתלות על הקיר, לשים במסגרת, כעת מדובר בקבצים שלרוב נשארים במחשב ונראים דרך המסך, קבצים אלו מורכבים מספרות של 1 ו 0, כל שמירה שלהם מחדש בפורמט המקובל לכיווץ JPG משנה מעט את הקובץ, כך למשל הצלם תומאס רוף משבש ומשנה את התצלום המקורי שניכס מהרשת, לרוב אלו דימויים של אסונות, הוא מעיד על הקשר בינו לבין האמן אנדי וורהול שחזה את שיעתוק הדימוי עד אובדן וכן עסק בקשר בין טכנולוגיה, לבין חברה ולבין אסונות.

את התצלום האנלוגי שמצאתי באלבום המשפחה הבלוי ומתכלה או בתוך ערימת תמונות שהושלכה ונשכחה אי שם באחת המגירות. אני סורקת, לעיתים מרטשת כתם זה או אחר, כל פעולה קטנה יוצרת שינוי בקובץ, שינוי שמשבש במידה מסוימת את המקור, עוד פעולה שלא מותירה את הזכות להאשים אותי בגניבה מסוג כלשהו.

אולם שאלת המקור וההעתק אינם עומדים במרכז הדיון בעת הנוכחית, די נאמר על אלו ע"י אמנים כשרי לוין ובני דורה שפעלו לאחר "מות המחבר",  הדיון העיקרי נע סביב המעבר המהיר מצורת עבודה וחשיבה אחת לאחרת, מעבר שלכאורה נראה טבעי, אך יש לו השלכות רבות על התנהלות העולם, כאלו שמתקיימות במישורים שונים הנעים בין תוכן לצורה, ובין מבנים כלכליים וחברתיים עתידיים. וכן עולים מתוך עיסוק זה מושגים כ"זמן", ו"זיכרון".

שם הפרוייקט "הפרויקט של סוזאן ואדם"  ניתן כדי להבדיל את העיסוק והעניין שלי בצילום מהעיסוק במדיות אחרות, למרות שהעיסוק ברובד הדיגיטלי וכן הנושאים שבהם אני מתעניינת הם בעלי מכנה משותף, לעיתים שם חדש עוזר להתרחק מהיצירה ולהתבונן במבט חדש ורענן.

"הפרוייקט של סוזן ואדם" הינו פרויקט מתמשך, מעין סוג של "עבודת ארכיון" איסוף תצלומים מהעבר ובחינתם מחדש , מתוך מקום של ערעור מלנכולי על "אז" ו"עכשיו", אולי זו גלריה קטנה ופרטית שאט אט מתהווה תוך כדי ניצול המדיה הדיגיטלית, בד בבד לצד הביקורת עליה. אולי גם אצליח להציל משהו קטן, כמו למשל תצלום של איש מבוגר, אדון מכובד שהושלך לרחוב, לצד תצלום של ילדים בהירי שיער חוגגים מסיבת יום הולדת, וגם תצלום נשכח של נערה עם חולצה ורודה על רקע הרים, מחייכת למצלמה, שנמצא בתוך אחת מקופסאות הנעליים הלבנות, שמשמשות כמגירות לעשרות תצלומים מאז, בבית הוריי היקרים, ו/או תצלום ילדה שהתחפשה בחג פורים ל"יפנית", שברגע האחרון נישלף מבין ערימת תמונות נשכחות, שנמצאה בבית משפחתו של בן זוגי.

"הפרויקט של סוזאן ואדם" קישור לחלק הראשון של התצלומים שבחרתי לפרויקט:

http://afternoooon.blogspot.co.il/2014/09/suzanne-adams-project.html