(מחשבות במלאת עשר שנים
להתנתקות מגוש קטיף, עשר שנים לפרויקט הקיץ "קשר")
Lilach
Bar-Ami, Kesher, Office in Tel Aviv Gallery, Summer 2005
קיץ 2005, חודש
אוגוסט, "מתנתקים מגוש קטיף". חמושה באמביציה של אמנית בתחילת דרכה, באמתחתי
חוטי צמר, גליליי מסקינג טייפ, טושים, אני פולשת לחלל הגלריה ש"סגורה"
לרגל חופשת הקיץ. אני בונה מקום משלי.
בעיני רוחי חולפות
תמונות: ערסל נשכח במחנה קיץ, אולי בכפר החורש, מקרמה, קרושה, שיעור מלאכה, סבתא
סורגת, שרשראות קישוט לחג, גדר ביטחון..
מידי בוקר אני
מגיעה לגלריה ה"סגורה" כדי לבנות את המקום שלי, חותכת, גוזרת, קושרת, רושמת
סימנים על הקירות, אט אט טווה שפה בחלל הלבן.. לעיתים מישהו מציץ..
יש לי בדיוק שבועיים,
אפרק את המקום שלי במועד שנקבע כיום ה"התנתקות".
Lilach
Bar-Ami, Kesher, Office in Tel Aviv Gallery, Summer 2005
פליטות, ניתוק, קשר, האם
באמת אני יכולה להרגיש, מקסימום עוברת מדירה שכורה אחת לשנייה, מתנהלת מחוץ לכל
קריטריון, שמזכה אותי בהגדרה כלשהי, כזו שאולי תעניק לי נקודות זכות, או לפחות
חוסר זכות, כנראה שלא זכאית לדבר, מלבד המחשבה, הדמיון,
ההתבוננות מהצד..
בת אדם, אישה, יהודייה,
צברית, חצי מרוקאית, חצי תוניסאית, ישראלית, בת קיבוץ, "משוכנזת"?
טוראית בדימוס, תל-אביבית, מעצבת גרפית לשעבר, מחפשת עבודה תדיר? אמנית?
כעבור שבועיים, כשהם
יעזבו את גוש קטיף, את "הבית" לאחר מאבקים, כוח, פיזי ונפשי, יצעדו לעבר
זיכרון שלא מרפה, חיים בדיור זמני, המתנה ארוכה לפיצויים, אני אגזור את החוטים,
המחשבות והדמיונות ששזרתי בחלל הלבן, בשם האמנות, בשם המילים על רצון להזדהות עם
אנשים שעוברים חוויה דומה, יהודים או ערבים, צ'רקסים או דרוזים, נוצרים או מוסלמים,
פשוט אגזור את החוטים, אסייד את הקירות, אטאטא, אנגב את הרצפה בסמרטוט לח, אכבה את
האורות ואשוב לדירה השכורה שלי, אי- שם בפאתי העיר תל-אביב, זו שלא מפסיקה, מרצדת
עם המחשבות שלי, אחלום שאולי יום אחד, בעתיד הלא רחוק יהיה לי בית, בית משלי, לפחות
דירה, אולי באיזו עיר אחרת, פחות יקרה, שם ארכוש חלל מגורים, או אז אשכיר אותה לדיירים, בכסף שאקבל אשכור דירה בתל-אביב - שם אפשר לחלום, להביט באלו שחולפים על פנייך:
אנשים, אירועים, ציפרים, דגים, אופניים, חתולים, עונות השנה, להתבונן מזווית אחרת,
כזו שלא מאפשרת ממש להתערבב, יתכן ומאפשרת טווח בחירה קצת יותר רחב, לפחות למראית
עין?
נטע דרור, עכבר העיר, מדור תערוכות, 4.8.05
העבודה "קשר" נבנתה בגלריה "משרד בתל-אביב" בקיץ 2005 כסוג של מחווה
ל"התנתקות" מגוש קטיף, ניסיון לברר מושגים כגון "היקשרות" ו"הינתקות", ואולי סתם תירוץ לדחף היצירה שהתעורר בי אז, במשך שבועיים הגעתי מידי יום לגלריה, שהייתה בחופשת קיץ
ובניתי מקום משלי, בתאריך 15.8.2005, שנקבע כמועד ה"התנתקות" מגוש קטיף פירקתי את
העבודה. הפירוק נעשה במסגרת אירוע שכונה "ערב בסימן התנתקות", הערב כלל פסלים, מיצבים ועבודות וידאו של אמנים שונים שאצרתי.
נטע דרור, עכבר העיר, מדור תערוכות, 11.8.05
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה