Lilach Bar-Ami 2019©
זוג אוהבים שצילמת בחודש ספטמבר בשנה שעברה בסמטת
האלכימאים בפראג. לעולם לא ידע על כך שבסתיו ההוא לפני שנה חלק ממנו הפך להיות שלך. כסותו
הפכה לחלק מאוסף דימויים שמונחים בתיקייה במחשב של אישה שאינו מכיר. שמלה
פרחונית שאישה צעירה ממזרח אסיה (סין או יפן או מדינה אחרת) קנתה במיוחד לחופשה, נעלי
הספורט החדשות והפאוץ' בסגנון שנות השמונים, שהאיש שלף מאוסף התיקים, ניקה מאבק, החליט
שזה הפתרון הכי טוב נגד כייסים. דימוי שלך-לא שלך. אנשים שגנבת את כסותם - צועדים אל עבר אופק לא נודע.
ברגע אחד בין סטודיום לפונקטיום עליו גם רולאן בארת לא יוכל להעיד. יתכן שאם היית שואלת אותו. על כוס קפה וסיגריה בסלון ביתו. ביום אביב או יום סגריר היה אומר לך כי לאותו צילום שתפסת ביעף. אחד מבין מאות במסע הקצר ולא מתוכנן בסתיו שחל מספר חודשים לפני המגיפה ששינתה את העולם. אין בו שום דבר שהופך אותו למיוחד או אחר מהשאר. אינו שונה מכל צילומי האנשים אותם צדת בטלפון הנייד, שהפך בין זוג ידייך המיומנות למכשיר בעזרתו סרקת את המרחב החדש, שריגש את ליבך שכמה היה לראות אנשים, במיוחד מאז שעזבת מהעיר אל הכפר.
האם מדובר במעשה מוסרי, לשוטט כך בסתיו. בשלוש
השנים האחרונות. שנים שבאו אחרי שנים רבות נטולות טיסות וחופשות, נופים אחרים,
שאינם ברושים או עמקים, ים תיכון, כינרת, אגם החולה, איקליפטוס, בוגנוויליה והרדוף לבן, אספלט לוהט, בניינים תל-אביבים, נמוכים או גבוהים. זכית לרכוש
כרטיס בזכות המבצעים, להתגבר על פחד הטיסות, להעלות על מטוס של חברה זולה
וקלה, כמו איזי ג'ט או ציפור כחולה, לשכנע את עצמך שזה דומה קצת למטוס פרטי של
נסיך או נסיכה או סתם ראש ממשלה ולא כל מטוס חייב להיות בואינג שבע
שבע. בשמים יש ציפורים. נשרים, עטים, חסידות שנודדות בין ארצות. תעצמי
עיניים תמלמלי תפילה. תוכלי את הסנדוויץ'' שהכנת בבית עם פרוסה של גבינה צהובה,
מלפפון ועגבנייה, תקראי שוב את המכתב של רילקה אל משורר צעיר, תצטערי שזה מה שבחרת
לדרך, בין שמים וארץ רילקה הופך להיות כה עגום. וקפקא, אוי פרנץ, נשאר בתחתית
המזוודה ששלחת במסוף לארץ לא מוכרת, דפים של "המשפט" שגזרת לרצועות
". ממתין בסבלנות לרגע בו תשאירי תשורה לסופר שאת כה מעריצה.
כמו למשל האישה שישובה מאחורי דלפק. לא רחוק מהשלט עליו סומן באותיות קידוש. אדומות. "מוזיאון קפקא". היא מצביעה אל עבר דלת שנפתחת לכבודך. מאות כריכות מסודרות על גבי שולחן ארוך במיוחד. ערימות של ניירות. מכוסים בשלל אותיות. בכל הצורות והשפות. חוץ מאחת. כמו שכאן בצ'כיה. סמוך לנהר ולטאבה. איש לא שמע כי הסופר הגאון התעקש לכתוב בשפת עמו ולא שפת ארצו. מינורית ולא מז'ורית. שפה שתפרנס חוקרים רבים. כולל דלז וגואטרי. יד נעלמה מחקה פרט שולי. הוא היה יהודי. גם אם מסוכסך עם מוצאו. חלם להעלות לארץ ישראל עם אהובתו. לפתוח מסעדה בתל-אביב. את מתנחמת בכך שנשאת איתך במזוודה את הספר "המשפט". כתוב בעברית. הוא החל ללמוד את אותיות האלף בית. היו לו כוונות. קראת על כך ממש לא מזמן באחד העיתונים. גם עם הדפים גזורים לרצועות. זה הרבה יותר מכלום. על אף שאת יודעת כי ק'. בכלל היה מעדיף יותר מהכול, פשוט כלום.
7.5.2020 הרצליה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה